פלישת חוטפי הגופות

החל מה-2 בפברואר (2012) ועד להודעה חדשה (בעוד מספר חודשים כנראה) רצה בתיאטרון השגריר (Ambassador Theatere) שבכיכר פארנל, בקצה רחוב אוקונל תערוכה על גוף האדם.

באחד הפרסומים לתערוכה נרשם שמדובר בפרימיירה עולמית. אני מעט סקפטי לגבי זה, הואיל ותערוכות מסוג זה רצות במקומות שונים בעולם. גם דבלין כבר זכתה לארח את התערוכה לפני כשנתיים-שלוש ולראייה, ראיתי את התערוכה לפני שנתיים וחצי, ב-27 ביוני 2009 (הנה הציוץ שלי מהיום ההוא. מי אמר שטוויטר לא מועיל?).

אז מה אפשר למצוא בתערוכה? ובכן, בציוץ שלי כתבתי בקצרה (בכל זאת 140 תווים) את המשפט הבא:

've just seen Bodies the exhibition http://www.bodiesdublin.com Human body is fascinating, but the Chinese executed exhibits are disturbing

בתרגום חופשי:

בדיוק ראיתי את תערוכת הגופים. גוף האדם מרתק, אבל מוצגים שהם מוצאים להורג סינים מטרידים.

זו בדיוק הבעיה בתערוכה. אני מניח שהרפואה ודאי לא הייתה מתקדמת ללא אנשים אמיצים שביתרו גופות (ראו לדוגמא את הציור הנהדר "שיעור האנטומיה של דר' טולפ" שצייר האומן ההולנדי רמברנט במאה ה-17 או כמה מעבודותיו של ליאונרדו דה וינצ'י). תערוכות מסוג זה עשויות לעורר וכפי הנראה מעוררות את יצר הסקרנות בקרב רופאים ומדענים לעתיד או למצער מספקות את יצר המציצנות של כאלו שלכל היותר יהיו קצבים.

אך יחד עם זאת, המוצגים הם בני אדם אמיתיים, רובם ככולם מצאו את מותם במתקני כליאה סינים או כפי שנכתב בפרסום לתערוכה, "הדוגמאות נתרמו לאוניברסיטה בדליאן, סין".

לשון אחר, אנשים משלמים ממיטב כספם (20 אירו למבוגר, 16 אירו עם הנחה, 12 אירו לילד או כל המשפחה ב-56 אירו) כדי לצפות באנשים שפעם היו חיים והתהלכו בינינו ולאחר מותם מוצגים משומרים וחתוכים באופן זה או אחר.

חלקם פרוסים דק כפסטרמה והפרוסות שלהם מוצגות האחת ליד השנייה, על מנת להציג את השכבות השונות בגוף האדם. מאחרים נלקחו כל האיברים זולת מערכת הדם וכל שניתן לראות הוא רשת סבוכה של עורקים, ורידים ונימים. הם לא בהכרח מזכירים צלם אנוש בכל המקרים, אבל הידיעה הזו יושבת בראש במשך כל התערוכה, בעודך מביט מקרוב בעצמות, כליות, ריאות (של מעשנים מול לא מעשנים, חולי סרטן מול אנשים בעלי מערכת נשימה בריאה וכו').

אמנם חלפו יותר משנתיים מאז צפיתי בתערוכה, אבל אני עדיין זוכר את אותן בובות-אדם ניצבות בחלל התיאטרון הישן אוחזות רקטות טניס, משחקות האחת עם השנייה במשחקי כדור או מבצעות פעלולים אקרובטיים רק כדי להרשים ולבדר את המבקרים בתערוכה. יש מי שיימצא זאת משעשע. אני מצאתי זאת מזעזע, מחריד ופוגע, גם אם האנשים האלה תרמו את גופם, מרצון (או שמחוסר רצון או חוסר ברירה). זה לא בדיוק מדע, אלא סוג שעשוע חולני שאולי מתאים לעידן בו קרבות גלדיוטרים היו עניין שכיח.

על אף זאת, היה מדובר בתערוכה מרתקת. כפי שכתבתי לעיל, ניתן ללמוד על מערכות בגוף שכלל לא הייתי מודע לקיומן או לאופן בו הן נראות לפני התערוכה. חלק אחר בתערוכה הראה עוברים שהופלו בשלבים שונים של ההריון וניתן לראות כיצד בשלבים די מוקדמים של ההריון העובר הוא לא פחות מאשר תינוק ננסי. הראש אנושי, הידיים, האצבעות וכל יתר האיברים שם ורק מחכים כדי לגדול. כשמתבוננים בתינוקות הזעירים שוחים קפואים בפורמלין לא ניתן שלא להזדעק נגד הפלות ולחשוב שמדובר ברצח של חסרי ישע ולא נאמר בהסרת מצבור תאים חסר זכויות (וזה דיון אירי ארוך. הפלות אינן חוקיות ברפובליקה האירית. אבל זה אולי לפעם אחרת).

ובכן, הרשמים שלי מהתערוכה מופיעים למעלה. אמביוולנטי בלשון המעטה.

אם אתם בדבלין בתקופה הקרובה, בהחלט אפשר לשקול לבקר בתערוכה. המחיר די יקר, במיוחד כאשר רוב המוזיאונים בעיר הם בחינם. אבל בהחלט מדובר במשהו שלא רואים כל יום, אפילו אם אתם עוסקים ברפואה פתולוגית!

עוד על התערוכה באייריש טיימס.

אלעד

שיעור האנטומיה של דוקטור טולפ - רמברנט

הדרקון הקלטי

שנת 2012 היא שנת הדרקון הסיני. אם יש באפשרותכם לחגוג בסין, מפסטיבל הקרח בחרבין או סתם בבייג'ינג או מקום סיני אחר, אז לכו על זה!

אולם אם סין רחוקה, יקרה או סינית היא שפה לא מובנת, ראש השנה הסיני הוא חג אוניברסאלי הנחגג מסביב לעולם. וזה כולל את דבלין, עירינו הנאווה...

השנה חגיגות השנה הסינית החדשה בדבלין צפויות להיות נרחבות מבעבר (וכפי שניתן לראות בסרטונים שצילמתי לפני שנתיים גם אז לא היה מדובר באירוע קטנטן).

חגיגות השנה הסינית החדשה יחלו ב-20 בינואר ויימשכו עד ה-2 בפברואר (2012. בעתיד הזמנים והאירועים ודאי ישתנו).

היכונו לאופרה סינית, שווקים סינים, הפעלות על סין בספריות ברחבי דבלין, פסטיבל סרטים סיניים ועוד ועוד ועוד....

פרטים נוספים על האירועים בדף הזה בבלוג של טמפל בר.

אז כמובן יש למה לחכות (ולא כ"כ הרבה זמן. האירועים נפתחים בסוף השבוע הקרוב).

אז הנה כמה סרטונים שצילמתי לפני שנתיים, אז האירועים התקיימו בפארק וולף טון (Wolfe Tone Park), הפארק הקטנטן ליד מרכז הקניות ג'רוויס (Jervis), הקו האדום של הלואס והפאב-מסעדה Church:

מבט כללי על האירוע

הדרקון הקלטי רוקד

עוד קצת על הדרקון ומה שעומד מאחוריו

וגם מספר תמונות מהשנה שעבר וזו שקדמה לה:

שנת הארנב

הדרקון בגן

הדרקון בתנועה

מתבוננים בהופעה

השנה אגב, האירועים יתקיימו בעיר בכיכר בטמפל בר (Meeting Square) שעברה לאחרונה שיפוץ יסודי ונוסף לה גג מרהיב המגונן על המקום בימים גשומים. ללא קשר לראש השנה הסינית, מידי יום שבת יש במקום שוק איכרים נהדר, אבל על כך כנראה בפעם אחרת. רק שתי תמונות שצילמתי לאחרונה להמחשת הגג החדש והנהדר שנוסף לכיכר:

הגג מקופל

הגג פרוש ומחפה על השוק ביום שבת

דבלין 2012

לא משנה מתי מגיעים לדבלין, תמיד יש איזה שהוא פסטיבל. הואיל וזה עדכון קצרצר, הנה לכם לינק על מה שצפוי בשנה הקרובה.

חלק מהאירועים הם בתשלום בעוד אחרים בחינם. שימו לב שחלקם מצריך רישום, אפילו מספר חודשים מראש.

אבל מנסיון זה שווה. לא בכל יום אפשר לבקר בטרמינל הישן בשדה התעופה של דבלין או לטפס למגדל הפעמונים בקתדרלת פטריק הקדוש, שתי פעילויות בהן לקחתי חלק בשנה הקודמת.

עד כאן עדכון קצרצר זה.

אם אתם מעוניינים לרכוש מכונת הצבעה אירית

אם אתם הבעלים של פאב אירי או סתם חובבי קניית מוצרים חסרי ערך של ממש, את מוזמנים לקנות בקרוב את מכונות ההצבעה האלקטרוניות ששימשו להצבעה באירלנד וכיום הן מאופסנות כאבן שאין לה עובדים.

מי יודע, אולי ביום מן הימים זה יהיה שווה הרבה כסף או לפחות יהיה לכם קישוט נהדר בסלון או בבר.

עוד פרטים בכתבה באייריש טיימס.

אורות בלב המאפליה

בשנת 1900, אספן אומנות בשם הנרי ווגאן (Henry Vaughan) העניק אוסף ציורים של האומן ג'וזף וויליאם טרנר לשלוש גלריות לאומיות בממלכה המאוחדת. שליש נתרמו לגלרייה בסקוטלנד, שליש נוסף לטייט גאלרי בלונדון והשליש האחרון סיים את דרכו בדבלין, אז חלק מהממלכה המאוחדת. התנאי היחיד שהציב היה שהציורים יוצגו ויהיו זמינים לקהל הרחב מידי חודש בשנה - חודש ינואר החשוך, שכן האור הטבעי אז חלש באופן יחסי וצבעי המים הרגישים בהם השתמש טרנר יישמרו טוב יותר.

כך זכתה הגלרייה הלאומית בדבלין לארח כה רבים מציוריו של אחד מציירי הנוף הבולטים בבריטניה הוויקטוריינית.

אם אתם שוהים בדבלין בחודש ינואר, ביקור בגלרייה הלאומית (הכניסה מכיכר מריון [Merrion Square] חסומה בימים אלו עקב שיפוצים. בינתיים הכניסה היא דרך אגף המילניום ברחוב נאסו [Nassau Street]) מומלץ בחום.

ביקרתי בתערוכה בשנה שעברה והציורים של טרנר, בין אם על הקיר ובין אם מדובר בעוד כמה דיוקנאות מיניטוריים, הם בהחלט ברמה. למען ההגינות, בימינו התערוכה לא מוצגת באור טבעי, שכן זה עשוי לפגוע במרקם העדין של התמונה. במקום, אור מלאכותי חלש, אך בדיוק ברמה המתאימה כדי שהעין האנושית תבחין בגוונים הססגוניים של הציורים, מאיר את היצירות.

אחד מציוריו של טרנר (לקוח מכאן)

אתם מוזמנים לקרוא עוד על התערוכה באתר הרשמי של הגלרייה הלאומית. לחילופין, אתם מוזמנים לקרוא את הערך על טרנר בוויקיפדיה.

אשתדל לכתוב בעתיד עוד על הגלרייה הלאומית. אבל בקצרה, אם אתם בדבלין, מומלץ לבקר במקום. הכניסה בחינם, כיאה לרוב המוזיאונים והגלריות המשובחים בעיר. בחנות המוזיאון תמצאו ספרות מרתקת העוסקת באומנות, אמנות, אדריכלות ועוד. הקפיטריה במקום היא מקום נעדר לשבת, לשוחח עם חברים או לקרוא ספר והמחירים עממיים. אם תשבו במקום לארוחת בוקר ימזגו לכם קפה לספל בכל פעם שהספל יתרוקן.

אה, כן, והתערוכות ויצירות האומנות במקום הן ברמה עולמית. ציורים נדירים של אומן הרנסאנס קאראווג'ו שמצאו את דרכם לגלרייה בקצה אירופה בדרך לא דרך. יצירות קאנוניות מאירלנד ויתר חלקי אירופה. אגף המאכסן יצירות מהאוסף הפרטי של באייט (Beit) מבית ראסבורו (ועל המקום הזה בפעם אחרת). וזה רק קצה הקחון.

לסיום, אם כבר נגעתי בתערוכות הרצות בימים אלו בדבלין, ספריית צ'סטר ביטי, אחד המוזיאונים החשובים והטובים בדבלין (המוזיאון מוקדש לספרים - הדרכים בהם הופקו ספרים עתיקים, כיצד נכרכו וכדומה. אגף נוסף מוקדש לדתות שונות בעולם, אם חשקה נפשכם ללמוד על דתות מזרח אסיה, נצרות, אסלאם ואפילו לקרוא בכמה מילים על יהדות) מציג בימים אלו תערוכת צילומים של סין באמצע המאה ה-19 מאת ג'ון טומסון. התערוכה החלה ב-17 בנובמבר 2010 ותרוץ עד ה-26 בפברואר 2012. סין עוברת שינויים מרחיקי לכת מאז שנות ה-70 של המאה ה-20. שערו בנפשכם כמה מרתק לראות כיצד סין הייתה נראית למעלה ממאה שנים קודם לכן, ימים של קולוניאליזם, מלחמות אופיום (באופן רשמי מלחמת האופיום התרחשה כמה עשרות שנים לאחר שהצילומים צולמו, אבל המאבקים על זכויות מסחר בהחלט היו חמים באותם ימים) וחלוקה מעמדית ברורה בין המאנצ'וקו, האליטה השולטת מהצפון וייתר הסינים, רובם האן, ניכרת.

התמונות מעולות. טומסון, ג'נטלמן בריטי צעיר ומזוקן (הוא מופיע בשתיים מהתמונות ביחד עם מארחיו הסיניים) תיעד אנשים מכל שדרות החברה הסינית. מאיכרים וחיילים בקסקרטין עד אצולה, למשל שרי חוץ ומושלי מחוזות. הנעליים המחודדות, הגלימות אותן עטו ועוד כל כך הרבה פרטים הופכים את התערוכה לביקור חובה. בין התמונות פזורים אובייקטים שונים, בגדים, מניפות ויתר אביזרים מסין של אותם ימים. בנוסף, אם טכניקת הצילום באמצע המאה ה-19 מעניינת אתכם תוכלו לראות הסברים על האופן בו צילמו על לוחות, הפיקו תשלילים והדפיסו תמונות בימים שלא זאת בלבד קדמו למצלמה הדיגיטאלית, אלא גם לסרטי הצילום אותם החליפה. זה גם מעצים את ההישג של טומסון, שכן הוא היה צריך לשכור פמלייה של כחמישה עשר איש כדי לשאת את ציוד הצילום, חדר החושך וכיוצ"ב כאשר חרש את מזרח סין מדרום לצפון.

התערוכה מתמקדת באנשים, שזה עניין נאה ומרתק, אם כי קיוויתי לראות מעט יותר נופים פראיים של סין. אם תבקרו בחנות המוזיאון, אוצר למחפשים ספרים מרתקים ופיצ'פקעס שונים בתחום התרבות, תוכלו לראות את הספר על התערוכה. הספר כולל תמונות רבות של מופיעות בתערוכה, למשל מקדשים, החומה הסינית ועוד, ועוד ועוד...

ספריית צ'סטר ביטי נמצאת מאחורי טירת דבלין והכניסה, כמו בגלרייה הלאומית, היא בחינם.

אז אם אתם בדבלין החורף, מהרו, שכן התערוכה הזו תתחלף וכנראה לא תשוב (אם כי ודאי תהיה תערוכה מרתקת אחרת). אם אתם בדבלין בחודש ינואר כלשהו, עשו לעצמכם טובה ובקרו בגלרייה הלאומית. לא תצטערו על כך.

צפון אירלנד - דמוגרפיה

אני יודע שאחדים מכם ודאי מהרהרים על המצב בצפון אירלנד. האם המצב שם עדיין נפיץ? רגע, מי נגד מי?

אז מבלי להיכנס לכל הדקויות, לפחות לא בשעה קטנה זו של הלילה, הנה כתבה שהתפרסמה היום באייריש טיימס ועוסקת בדמוגרפיה העתידית של צפון אירלנד וכיצד היא עשויה להשפיע על הפוליטיקה.

בקצרה, הקתולים מתרבים, הפרוטסטנטים מתרבים, אך בקצב נמוך יותר, ויחסי הכוחות משתנים. מרוב פרוטסטנטי התומך ברובו בהישארות בממלכה המאוחדת של בריטניה וצפון אירלנד לרוב פרוטסטנטי שעשוי לרצות להצטרף לרפובליקה האירית. או שלא, שכן מרבית הקתולים, לפחות לפי שעה, מעדיפים להישאר בממלכה המאוחדת ולהינות משני העולמות או לפחות שתי המדינות המחזרות אחריהם.

לקריאה על הסכם יום שישי הטוב, ויקיפדיה.

אם אתם אובדים במונחים, שני המונחים החשובים ביותר להבנת רזי הפוליטיקה הצפון אירית הם:

Unionists - אלו שתומכים בהישארות צפון אירלנד בממלכה המאוחדת (ואם היה אפשר להשאיר את כל האי, מה טוב, אבל כנראה שמזה כבר מאה שנה זה מאוחר מידי). הם מזוהים עם הצבע הכתום (Orange). לסירוגין תשמעו על פרוטסטנטים או מלוכנים.

Nationalists - אלו שתומכים בהצטרפות צפון אירלנד לרפובליקה החולשת על רוב אי האיזמרגד. הם מזוהים עם הצבע הירוק (Green). לסירוגין תשמעו על קתולים או רפובליקנים.

זה כמובן על קצה המזלג ולא מוגבל רק לצפון אירלנד (ודאי שמעתם לב שהכתום והירוק שולטים בדגל של אירלנד ולא בכדי).

אבל אל תתנו להיסטוריה מרה ופוליטיקה אפורה לייאש אתכם. צפון אירלנד היא מקום נהדר לטייל בו. אבל על כך כבר בקטע אחר.

Carrick-a-Rede Rope Bridge - צפון אירלנד

הדבלינאים ויוליסס - מהיום בחינם

מהיום זכויות היוצרים לספריו של הסופר האירי ג'יימס ג'וייס (James Joyce) פקעו, שבעים שנה לאחר מותו.

לפיכך כל כתביו ניתנים לקריאה, שכפול והורדה בחינם ללא צורך במתן תמלוגים לבעלי זכויות יוצרים למיניהם.

תוכלו למצוא את ספריו של ג'וייס להורדה בפורמטים שונים דרך פרוייקט גוטנברג.
עלילת הספר יוליסס מתרחשת על פני יום אחד, 16 ביוני 1904, בדבלין ומספרת את סיפורו של היהודי לאופולד בלום. הספר הפך לאחד הספרים החשובים במאה ה-20.
אהוד ברק התהדר פעם שקרא את הספר עב הכרס ביום אחד. אני לא בטוח כמה הצליח להפנים, שכן קריאה בספר נחשבת מסורבלת וקשה למדי, במיוחד אם מנסים לקרוא את המקור באנגלית.
לפיכך, אולי שווה לשקול את קריאת הספר דבלינאים, קובץ סיפורים שנכתב לפני כן, גם הוא עוסק בטיפוסים שהסתובבו ברחבי העיר בראשית המאה הקודמת.

ואם עסקינן בסיפורים על דבלין, לפני מספר ימים סיימתי את הספר הקצר (כמאה עמודים), The Charwoman's Daughter של ג'יימס סטיפנס. הספר שנכתב ב-1912 הוא חוויה מאלפת, במיוחד למי שמכיר את דבלין. התיאורים של הרחובות השונים והאתרים השונים מפארק פיניקס וצפון העיר עד נהר הדודר בדרום היו מרתקים. וגם סיפורה של מרי מקבליב נהדר כמובן. אני לא בטוח אם קיים תרגום לעברית לספר הזה.
עוד ספר מאת אותו סופר הוא Crock of Gold, אם אתם בקטע של לפרקונים ושדונים אירים אחרים...

עוד על נוסטלגיה, הפעם לתקופות מעט יותר מאוחרות בתולדות העיר בקטע שכתבתי אתמול.

פסל של ג'יימס ג'וייס - רחוב אוקונל