יום רביעי, 23 במאי 2012

אורוות וגנים יפנים

כאשר כתבתי על הגנים היפנים בפאוארסקורט אשר במחוז וויקלו, הבטחתי לכתוב על הגנים היפנים בקילדייר לאחר שאבקר בהם. ובכן, ביקרתי בהם בחודש מרץ האחרון, אך טרם יצא לי לכתוב על כך. אז הנה סיכום קצר ליום טיול מחוץ לדבלין.

הגנים היפנים בקילדייר אינם עומדים בפני עצמם, אלא הם חלק מחוות הסוסים או האורווה הלאומית לסוסי הרבעה (Irish National Stud) הסמוכה לעיר קילדייר (Kildare), אשר על אף היותה העיר שהעניקה למחוז את שמו, מדובר בעיירה קטנה להפליא, כמוהה יש עשרות באירלנד.

ובכן, אז מה ניתן לעשות במקום?

סוסים
הבה נתחיל מהאטרקציה המרכזית של האורווה - הסוסים. בין אם אתם אוהבים סוסים ולכן שמחים לראותם מתחרים זה בזה ובין אם אתם אוהבים סוסים ולכן מזועזעים לצפות בהם במרוצי סוסים, תמצאו את המקום מעניין.
הסוס, חיה אצילית, בוייתה על ידי האדם לפני אלפי שנים. בתחילה, האנשים לא העזו לטפס על הפרא, אך במרוצת הזמן מישהו חשב שזה יכול להיות שימושי וכך התגלגל לו ספורט הרכיבה.

במקום עשרות סוסים. כאשר ביקרתי במקום בחודש מרץ, היה זה בעונת ההרבעה וכך זכיתי לראות סוסים רכים רועים באחו לצד אמם ואפילו סייח בן מספר שעות שנולד בביתן קטנטן המזכיר בית יולדות להולכים על ארבע. יתכן ומרוצי סוסים הם ספורט אכזרי לבעלי החיים המשתתפים בו. באופן אישי, לפני כעשור רכבתי על פוני בסין והרגשתי לא בנוח לכפות את היעד על סוס. מאז לא חזרתי לרכיבה. אך לפחות כאשר אין עליהם רוכבים, הסוסים נראים מאושרים למדי לזלול את כרי הדשא הנרחבים שבמקום.

בנוסף, ישנו במקום מוזיאון המוקדש לסוסים בכלל ומרוצי סוסים בפרט. במקום מידע שימושי על היסטוריית הסוסים, מאז היותם יונקים קטנים שלא עלו בגודלם על כלב ועד הפרא האצילי שפחות או יותר שלושה מבניו אחראים לכל סוסי המרוצים בעולם.
תלמדו עובדות מרתקות על סוסים, למשל שחרף זה שהסוס הוא אביזר חובה לאינדיאנים במערבונים והסוס בסרט "סוס פרא" מספר לצופים בתחילת הסרט שהוא יודע, כי הוא היה באמריקה מאז ומעולם, הרי אבות הסוסים נכחדו בעולם החדש די מזמן ויובאו מחדש ליבשת רק עם בוא האדם הלבן.


סוסים רצים


סייח יונק מסוסה


סייח סוסים צעיר


סייח בן 3 שעות!



עתיקות
עוד אטרקציה במקום היא חורבת הכנסייה השחורה או המנזר השחור (The Black Abbey). מדובר בהריסות כנסייה ובית קברות עתיק. למען האמת, הכניסה למקום אינה מחוות הסוסים, אלא מהכביש הראשי הסמוך, אך בכל זאת הואיל והיא צמודה למתחם, חובבי העתיקות ודאי ישמחו לקפוץ לביקור.

תוכלו לקרוא עוד על ההריסות בקטע הזה בבלוג המצויין Ireland in Ruins (אירלנד בהריסות).


הכנסייה השחורה


גנים
כפי שפתחתי, האטרקציה במקום שאינה נופלת בחשיבותה מהסוסים היא הגנים הנודעים. וישנם שני גנים.

המשעמם בהם מכונה St. Fiachra's Garden. לכנות את הגן משעמם זה לגרום לגן עוול משווע. מדובר רק בהשוואה לגן היפני הסמוך.
הגן תוכנן ב-1999 ויש בו אגם, מפלים ושחזור של מנזר אירי עתיק (הדומה לכוורות שעל האי סקלינג מייקל, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, אבל על כך בפעם אחרת) שאמנם מרגיש קצת מזוייף, אבל בהחלט מדובר במקום מעניין.


שחזור מנזר אירי עתיק


פסל משקיף על מקווה מים


אשד זעיר


כאמור, הגנים היפנים הם גולת הכותרת של עיצוב הגנים והגינון במקום. הגנים, תוכננו ונבנו בין 1906 ל1910 על ידי מעצב הגנים היפני אטסה איידה ובנו מינורו. הם אמנם אינם הגדולים או המרשימים בעולם, אך הם ללא ספק היפים ביותר באירלנד ובתור מי שביקר בלא מעט גנים יפנים במולדתם, אני יכול להעיד שהם אינם נופלים ביופיים מאלו שבטוקיו, קיוטו או נארה.

כל אבן בגן היפני משחקת תפקיד רוחני. לכל אלמנט משמעות סימבולית. לא אדון פה ברעיון הפילוסופי העומד מאחורי כל צמח, מערה, אבן, גשר, פגודה, פסל ואביזר שתמצאו בגן, זאת כבר תגלו בביקור במקום. אתן לתמונות לדבר בעד עצמן.


ללכת על מים


שביל


גשר אדום


וסרטון:




כמה ואיך
בשלב הזה ודאי כבר גיבשתם דיעה האם ברצונכם לבקר במקום או לא. בהנחה וכן, תשמחו לגלות שהגנים פתוחים מחודש פברואר עד נובמבר מידי יום בין תשע וחצי בבוקר לשש בערב (רצוי לבדוק כאן לפני שמגיעים). הכניסה נכון לשעת כתיבת שורות אלה עולה 12.5 אירו למבוגר ו-7 לילד (ואיזה ילד לא אוהב סוסים?).

ניתן להגיע למקום ברכב, רכבת או אוטובוס. על כל הדרכים להגיע מסופר כאן.
אני לקחתי את האופניים על הרכבת מדבלין. שער הכניסה למקום נמצא כעשר דקות רכיבה מתחנת הרכבת של קילדייר.
אם תחליט לצעוד כשניים-שלושה קילומטרים, ההגעה מתחנת הרכבת תארך כחצי שעה, אלא אם תעצרו בעיירה. לחילופין, בשעות מסויימות יש הסעה מהרכבת למקום (שאטל) שעליו תוכלו לקרוא גם כן כאן.

סאיונרה.

יום ראשון, 20 במאי 2012

שייט בדבלין

 לא מזמן עסקתי ברכיבה לא קונבנציונלית ברחובות דבלין (ראו: הפאב הנייד).
ובכן, היום נדבר על התניידות קצת יותר שכיחה בעולם, אם כי לא הבחירה הראשונה של כל תייר בדבלין - שיט (הפלגה או קרוז, לא המקבילה האנגלית לצואה).

אז מה האפשרויות העומדות בפני רב החובל המזדמן לדבלין?


שייט על הליפי
הליפי (Liffey), הנהר הזורם במרכזה של דבלין ומחלק אותה לשני עולמות נפרדים - הצד הדרומי (South Side) והצד הצפוני (North Side) - הוא אחד מסימני ההיכר הידועים של דבלין. מאז שנבנו מספר סכרים במעלה הנהר, המים הזורמים באזור מרכז העיר דבלין הם בעיקר מי ים מלוחים ולכן הפרשי הגאות והשפל מעלים ומורידים את מפלס הנהר בכארבעה מטרים פעמיים ביום.

ואף על פי כן מדובר באחד הסמלים של העיר עם עשרות גשרים אייקוניים הנמתחים לרוחבו אשר לכל אחד סיפור מיוחד.
מה אם כן עדיף על שייט בנהר המייצג את דבלין, הנהר שממימיו מכינים גינס, הבירה האירית הנודעת בעולם (האגדה מספרת כי היו ימים בהם גינס העבירו את מבשלת הבירה שלהם לאזור אחר, אך טעם השיכר ללא מי הנהר המפורסם לא היה משובח כטעם הבירה העשויה ממי הליפי והייצור חזר לדבלין. עוד על המים הנשאבים להכנת גינס ואיך מכינים בירה בכתבה הזו מביקור המלכה אליזבת באירלנד)?

לא הרחק מרחוב אוקונל (מעט מערבה), ניתן לקחת סירה שטוחה ולהפליג במעלה ובמורד הליפי.
הסיור מתקיים מספר פעמים ביום (פרטים על המועדים המדוייקים באתר של המפעיל יש להם גם חשבון טוויטר). הסיור מתחיל על המזח בצד הצפוני של הנהר, בין גשר אוקונל לגשר הא'פני (הידוע גם בשמו הרשמי כגשר ליפי).


שייט ויקינגי
בעבר כבר הזכרתי את הסיור הוויקינגי המשפריץ. בקצרה, מדובר במכונית נושנה, כמו זו ששימשה לנחיתה ימית בפלישה לנורמנדי, בימי מלחמת העולם השנייה, שעברה שיפוץ, צביעה לצהוב וכעת היא מובילה תיירים בסיור קולני עם קסדות קרניים (כאלו שפולשים ויקינגים אמיתיים מעולם לא חבשו, אבל הבה לא ניתן למציאות לנפץ את המיתוס) ברחבי העיר.

בשלב מסוים הסיור מגיע לדוקלנדס ויורד למים. וכמה פעמים כבר יצא לכם לנסוע ולשוט בדיוק באותו רכב אמפיבי?


הסיור אינו זול במיוחד. כ-20 אירו למבוגר ו-10 אירו לילד. אך בהחלט מדובר בחוויה מעניינת שתכיר לכם את דבלין מהמים כמו גם מן היבשה.


שייט על הים
דבלין, כמו שבט זבולון, לחוף ימים תשכון. נמל דבלין, בדומה לנמל חיפה לדוגמא, לא נגיש לציבור הרחב (אלא אם בדיוק תפסתם ספינת נוסעים לאי מאן או לבריטניה, נאמר לליברפול באנגליה או להולי הד בוויילס) ומי שרוצה ליהנות מחופי הים של דבלין מבקר במקומות אחרים זולת הנמל שבשפך הנהר.

אך בהחלט קיימת פעילות תיירותית ענפה באזור דבלין המשלבת גם שייט.
למשל, כפי שהזכרתי בעבר, ניתן להפליג לאי איירלנדס איי (Ireland's Eye) מכפר הדייגים הווט' (Howth) כדי לראות ציפורים ובדרך ליהנות מהנוף המרהיב של הווט'.

אפשרות אחרת היא להפליג לאי דאלקי (Dalkey), מעט דרומית לדבלין. על כך ודאי בפעם אחרת.

וישנן גם ספינות נוספות המסיירות מחוץ לנמל דבלין, עליהן ניתן למצוא מידע כאן.
למשל, הספארי הימי שעורך סיורים בנמל דבלין ועל הליפי.
או למשל,  המפעיל הזה שייקח אתכם לסיור במפרץ דבלין בתמורה לכמה מאות אירו.
או מה לגבי יאכטה מדן לירי שבדרום דבלין?


 קייאקים על אגמים ונהרות
סוג נופש מימי אחר הוא חתירה בקייאק.
אחד המקומות הטובים ביותר, לעשות זאת הוא אגם בלסינגטון, באזור בו מחוז וויקלו (Wicklow) ומחוז קילדייר (Kildare) נפגשים, כשלושים קילומטר דרום-מערבית לדבלין. מדובר במאגר מים ענק שנוצר כתוצאה מבניית סכר. סביב גבעות מוריקות כל ימות השנה (בכל זאת, אירלנד) והחתירה רגועה ושלווה.
בסמוך לעיירה בלסינגטון עצמה, ישנו מלון וכפר נופש בו ניתן להשכיר קאנו, קיאק ועוד שלל אביזרים לנופש ימי. עוד פרטים באתר הזה או לחילופין בדף הפייסבוק הזה. לבלסינגטון ניתן להגיע באמצעות קו 65 של דבלין בוס.

יש גם אפשרות לחתור על הליפי, מעט מערבה ממרכז העיר (בסמוך לפארק פיניקס וגן הזיכרון למלחמת העולם), אך מדובר במועדוני חברים ולא בפעילות ספורט לצרכי קיט ונופש.

עוד על קאנו וקיאקים באירלנד כאן.


מוזיאון התעלות ושייט עליהן
אירלנד התברכה בתעלות רבות שנחפרו כחלק ממערכת עבודות ציבוריות רחבת היקף למן אמצע המאה ה-18. עד אותם ימים, היה קשה להתנייד ממקום למקום על פני אי האיזמרגד, הידוע באדמות בוצתיות וביצתיות. המעבר בדרכים היה איטי ומסורבל.
לכן, מערכת התעלות המחברת את הים האירי לנהר שאנון הזורם אל האוקיאנוס האטלנטי, חיבור דבלין לבלפסט וצפון אירלנד באזור אחר ותעלה עד לווטרפורד בדרום, הייתה מהפכנית באותם ימים. לאורך התעלות צמחו ערים (החביבה עלי היא מאיינוט', Maynooth, ולו רק בשל הקמפוס המרשים שבה והכנסיה המרהיבה שבתוככי האוניברסיטה, אבל על ביקור במקום בקטע נפרד בעתיד) וישובים רבים.

בוא הרכבת כמאה שנים אחרי שהחלה חפירת התעלות סימן את גוויעתן האיטית של דרכי המים באירלנד. הרכבת הייתה אלטרנטיבה תחבורתית זריזה יותר לתעלות המים.
בימינו התעלות משמשות בעיקר לנופש. ניתן להפליג לרוחבה של אירלנד או סתם לפסוע בנעימים לצד התעלות ולהתמוגג מהשכלול ההנדסי שבסכרים ובתאי השיט, אותם קטעים בתעלה החסומים על ידי שני שערים המווסתים את זרימת המים כדי שסירות תוכלנה לטפס במעלה התעלה ולרדת בחזרה.

בדבלין שתי תעלות עתיקות שעיצבו את הנוף העירוני מאמצע המאה ה-18. התעלות תוחמות את מרכז העיר (The Inner City), כלומר חלקי העיר שאינם כלואים בין התעלות אינם נחשבים כמרכז דבלין ועל פי רוב הם התפתחו בשלב מאוחר יותר (כמובן, כפרים וישובים חשובים היו במקום עוד בטרם העיר דבלין גדלה לתוכם). בצדה הצפוני של העיר שוכנת התעלה המלכותית (The Royal Canal) ובצדה הדרומי התעלה הגדולה (The Grand Canal).

האזור בו התעלה הגדולה מתחברת לליפי עבר בשני האחרונות שיפוץ מאסיבי והוא כיום אזור שוקק למדי. תוכלו למצוא בו את המשרדים המרכזיים באירופה של חברות רבות, בהן גוגל, פייסבוק ועוד.
במקום גם שוכן מרכז המבקרים של הארגון לדרכי מים באירלנד (Waterways Ireland, מיזם שנוצר לאחר היסכם יום שישי הטוב והפיוס בין הנצים בצפון אירלנד) בתוך מבנה קובייתי הצף על פני המים המכונה "התיבה ברציף" (The Box In The Docks, באנגלית זה נשמע טוב יותר). הכניסה למקום עולה 4 אירו, על פניו לא הרבה, אך לטעמי מדובר במקום שעל אף העיצוב הנאה, לא מספק מידע שלא ניתן היה למצוא בדרכים אחרות.

מידע על הפלגות (אשר על פי רוב כוללת ארוחה במסעדה צפה) והמפעילים ניתן למצוא בעמוד הזה.
מידע כללי על שייט באירלנד אפשר למצוא בדף הזה.
כמו כן, קיים דף על שייט תעלות באירלנד בעברית.








ועד כאן לכל הקולות הצפים. זכרו, לא רק אמסטרדם היא עיר של תעלות, אלא גם דבלין.

יום שישי, 11 במאי 2012

הספריה הלאומית של אירלנד

הקוראים הוותיקים ודאי זוכרים את הקטע שנכתב כאן ב-1 בינואר על כך שזכויות היוצרים על כתבי ג'יימס ג'ויס פקעו וניתן לפרסמם ולהשיגם בחינם.
ובכן, עברה כחצי שנה והנה גם ב"הארץ" החליטו להזכיר את הנושא, בהקשר לכך שהספרייה הלאומית של אירלנד החליטה לפרסם את כתביו, גם הנדירים שבהם, ברשת. מי שעוקב אחר פועלה של הספרייה המשובחת ודאי לא מופתע.

זו היא הזדמנות מצויינת לדסקס מעט על הספרייה הלאומית של אירלנד, השוכנת ברחוב קילדייר, בצמוד לליינסטר האוס, בניין הפרלמנט האירי (עליו סיפרנו כאן).

בית הספרים הלאומי, אשר באופן לא מפתיע מכיל את האוסף הגדול ביותר של ספרים בעלי עניין אירי, שוכן במבנה יפהפה (תמונה למטה). הבניין מהמאה ה-19, סימטרי לבניין המוזיאון הלאומי (עליו בפעם אחרת), מעוטר מבפנים אף יותר מאשר מבחוץ ורצפתו משובצת פסיפסים מרהיבים.
הביקור במקום אפשרי בשעות הפעילות של הספרייה והוא בחינם (כמו כל אטרקציה טובה בדבלין). סיור מודרך מתקיים מידי יום בשעה שתיים וחצי.
גולת הכותרת של הביקור היא חדר הקריאה בעל תקרת התורכיז. (עוד על הבניין הראשי תוכלו לקרוא כאן).
בנוסף במרתף תערוכות מתחלפות, לאחרונה הוצגה במקום תערוכה על חייהם, תמונותיהם וכתביהם של הייטסים (בני משפחת ייטס, Yeats, הסופרים, המשוררים והציירים).

נוסף על הבניין המרכזי, ישנן עוד שתי שלוחות של הספרייה השוות אזכור. הראשונה, עדיין ברחוב קילדייר, בבניינים 2 ו-3 (באותו צד של הרחוב, עד כמה שזה נשמע מוזר), ישנה תצוגה ממיטב הפריטים שבקולקציה. בביקור במקום תזכו לראות מפות נדירות, ספרים עתיקים ומגילות שהם אמנם רק שבריר מהאוסף הנהדר של הספרייה, אך בהחלט מראים מה יש לספרייה עצמה להציע.
עוד פרטים על המוזיאון הקטן של הספרייה כאן.

המקום הנוסף שקשור לספרייה הוא ארכיון התמונות הלאומי של אירלנד, עוד מחלקה של הספרייה השוכנת דרך קבע בטמפל בר, בסמוך למכון הסרטים האירי (IFI). במקום תערוכות מתחלפות של צילומים נהדרים מתקופות שונות. בין התערוכות שהוצגו לאחרונה היו תמונות של ילדים באירלנד לאורך השנים, בה ניתן לראות את הניגוד בין עושר ועוני שעל אף שהוא קיים גם היום נדמה שהיה חריף יותר לפני מאה שנה. ההבדל בין ילדים עניים הפוקדים את בית הספר בסחבות ללא נעליים לעומת בני עשירים מחוייטים מרתק. תערוכות אחרות לא בהכרח קשורות להיסטוריה האירית, למשל בזמנו הייתה במקום תערוכת צילומים של סטיב מקארי (Steve McCurry - שם נהדר למישהו שרוב תמונותיו צולמו בהודו) שצילם בין היתר את התמונה המפורסמת מהנשיונל גיאוגרפיק של הנערה האפגנית. המוזיאון נמצא בשני מבנים השוכנים זה לצד זה וניתן למצוא עליו עוד פרטים כאן.

אז מתי אפשר לבקר?
מידע עדכני על שעות הפעילות של הספרייה ושלוחותיה השונות, ניתן למצוא בעמוד הזה.
ועוד על הספרייה תוכלו לקרוא בדף הראשי שלה כאן.

לסיום, תוכלו לעקוב אחר הספרייה בטוויטר, פייסבוק וכדומה, כיאה כמעט לכל מוסד ציבורי בימינו. אך בדומה רק למספר מצומצם של מוסדות, לספרייה הלאומית של אירלנד יש חשבון פליקר בו כמעט מידי יום מתפרסמות תמונות שונות מההיסטוריה של אירלנד. והן מרהיבות!
אם אתם חיים את אירלנד כמו כותב שורות אלו, מעקב אחר החשבון שלהם הוא בגדר חובה.

קריאה נעימה.


הספרייה הלאומית של אירלנד ברחוב קילדייר

יום רביעי, 9 במאי 2012

מה שאנו אוהבים בדבלין

לפני מספר ימים כתבתי כאן האתר החדש דבלין טאון שמאגד תמונות ומידע על בתי עסק שונים בדבלין.
הגעתי לסרטון הבא שמציג פינות חמד כה רבות בעיר הנאווה וחשבתי שיהיה זה פשע לא לחלוק אותו עם קוראי הבלוג.
אם יש לכם שאלות בנוגע למקום זה או אחר שראיתם ולא הצלחתם לזהות, אתם מוזמנים להשאיר תגובה.


יום ראשון, 6 במאי 2012

טעון עד הסוף

 ב-11 ביולי הקרוב (2012) תארח דבלין כנס בנושא כלי רכב חשמליים. שם הכנס הוא Fully Charged. הכנס ייערך ב-CCD (שזה Convention Centre Dublin או מרכז הכנסים דבלין).
התוכניה המלאה של הכנס זמינה בקישור הזה.  אני מניח שאם אתם מתעניינים במכוניות חשמליות, איכות הסביבה ובעיקר בקשר בין השניים, תמצאו את הכנס מעניין.

באופן אישי, אני בעיקר שם פעמי לנסיעת המבחן שהם מציעים.
 ניתן להירשם (או ליתר דיוק להביע התעיינות ב) לנסיעת מבחן (Public Test Drive) בקישור הזה. כמובן, כדי לנהוג אתם צריכים להיות מעל גיל 18 ולהחזיק ברישיון תקף מאירלנד, מדינה אחרת מהאיחוד האירופי, ארה"ב או קנדה. אם ברשותכם רישיון ישראלי או רישיון נהיגה של מדינה שלא הוזכרה לעיל, תצטרכו גם להציג רישיון נהיגה בינלאומי (על הנפקת רישיון נהיגה בינלאומי בישראל).

בעוד עשור, אולי בעוד שניים, מכונית חשמלית אולי תהיה הנורמה ורק בודדים יוכלו לזהות את הריח החריף של בנזין. בינתיים, עד לפריסת תחנות טעינה בכל פינה והארכת חיי הסוללה, מדובר בתחום שולי יחסית ולכן מעניין.

עוד על כנס הרכבים החשמליים של דבלין
מידע על תפוצת מכוניות חשמליות שפורסם לאחרונה באקונומיסט (באנגלית)


מכונית חשמלית (ecar) ברחובות דבלין



 ה-CCD שייארך את הכנס