השפה האירית בצפון אירלנד

אם אתם מגיעים לאירלנד אין צורך ללמוד אירית. על אף שמדובר באחת משתי השפות הרשמיות במדינה (והחשובה מביניהן), לא זאת בלבד שכולם ידברו אתכם באנגלית, רוב האנשים שתפגשו לא מדברים אירית, מלבד כמה מילים שקלטו בבית ספר. לצורך המחשה לדוברי העברית מישראל, נסו לחשוב כמה אנשים שלמדו ערבית בבית ספר מסוגלים לדבר ערבית.

אמנם השילוט מופיע באנגלית ואירית (למעט מספר אזורים קטנטנים במחוזות דינגל ודונגול שם השילוטמופיע רק באירית), אבל זה לא באמת אתגר של ממש בפיצוח שמות מקומות.

בצפון אירלנד מצבה של השפה האירית אף גרוע יותר. אם ברפובליקה תלמידים מחוייבים ללמוד את השפה אם ברצונם לקבל תעודת בגרות (Leaving Certificate), בצפון אירית אמנם לא נאסרה, אך היא רחוקה לקבל את התמיכה הממשלתית לה היא זוכה בדרום.

הכתבה הנהדרת הזו באקונומיסט מתארת את הניסיונות להחיות את האירית בצפון אירלנד. קריאה מהנה.

שיימוס היני איננו

הבוקר קראתי שהמשורר האירי, חתן פרס נובל לספרות, שיימוס היני (Seamus Heaney) הלך לעולמו והוא בן 74.

יום עצוב לאירלנד.

שיימוס היני

עוד על שיימוס היני בניו יורקר

חן מדהים

מזמן לא עדכנתי, בשל עיסוקים אחרים. בינתיים, האזינו לשיר הנהדר, "חן מדהים" (Amazing Grace) בביצוע ההרכב המוזיקלי האירי הנהדר אישה קלטית (Celtic Woman):

ועוד שיר נהדר ממטבחן, You raise me up (אתה מרומם אותי):

דבלין ייחודית

הקוראים הוותיקים ודאי זוכרים שלפני מספר חודשים סיפרתי על תחרות "מה הופך את דבלין לייחודית" או בלעז Uniquely Dublin.

ובכן,לאחרונה הוכרזו הזוכים בתחרות.

זה הסרטון הזוכה (הייתי משלב אותו בקטע, אך למרבה הצער זה לא אפשרי מבחינה טכנית).

הסרטון הוא מדריך טיולים הומוריסטי לדבלין. הוא מציג כמה מנקודות העניין המוכרות של דבלין בליווי הערות משעשעות שבינן למציאות קשר רופף.

גם הסרטונים שלא זכו בהחלט שווים אזכור.

סרטון האנימציה הבא גם כן היה בין המועמדים בתחרות. הוא יותר רציני ומעט יותר קלישאתי מהסרטון הזוכה. גם הוא מציג המון נקודות בעלות עניין לזר המבקר בדבלין ורוצה ללמוד על ההווי בעיר הנאווה:

הסרטון האחרון, יפהפה ומהוקצה, הוא וידאו קליפ מעולה שהייתי ממליץ לכל מי שמתלבט האם לבקר בדבלין לצפות בו. אם האינסרטים הקצרצרים המציגים כמה מפינות החמד והאטרקציות של דבלין לא יעשו את העבודה, מוזיקת הרקע הקצבית והזורמת כבר תשכנע אתכם שדבלין ייחודית:

את/ה יודע/ת שאת/ה אירי/ת כש...

אני מניח שהסרטון הבא יהיה משעשע בעיקר עבור אלו שמעורים בהווי והתרבות האיריים. אבל אף פעם לא מאוחר ללמוד על אירלנד והסרטון הזה בהחלט יכול להוות ספתח.

אחד המרכיבים המרכזיים בזהות האירית הוא לשאול את עצמך אינספור פעמים "מה זה להיות אירי" או "מה זה להיות אירית".

התשובה כוללת ב רוב המקרים דברים בנאליים שאנשים בשלל מקומות ומשפע לאומים נוהגים לעשות באותו אופן. ואף על פי כן, להגיד שמשהו הוא "מאוד אירי" הוא ספורט לאומי באירלנד לא פחות ממשחקים גאליים. העולם הזה הוא מאוד אירי בפרספקטיבה אירית.

אז אתם מוזמנים לצפות בסרטון הקצר, בן כארבע דקות, מתוך התוכנית הקומית המשודרת ב-RTE, רשות השידור האירית, רפובליקה של טלוויזיה (Republic of Telly). הוא די משעשע. ואם לא תבינו את חוש ההומור, לפחות תתמוגגו מהמבטא האירי...

אתה יודע שאתה אירי כש...

פסטיבל הג'אז של בריי

יום שני הבא הוא Bank Holiday, יום חופש. לשון אחר, סוף השבוע הבא (3-5 במאי 2013) הוא סוף שבוע ארוך, מיום שישי בערב עד שלישי בבוקר. מה אפשר לעשות במידה ואתם תקועים באירלנד ומעוניינים לעשות משהו עם עצמכם ולא רק להעביר את הזמן בשיכרון חושים, במובן הכי מילולי של הביטוי, אחרי שתייה מופרזת של אלכוהול?

הבלוג הזה מציע עשרות פעילויות ומקומות בהם ניתן לבקר. תוכלו לבדוק את הקטעים בקטגוריית יום טיול שמביאה רעיונות לימי טיול מחוץ לדבלין או לחילופין קטגוריית מוזיאון (האם יש צורך להסביר מה ניתן למצוא בה?). אם מזג האוויר יהיה יפה, תוכלו לקרוא על פארקים שונים בהם ניתן לבלות. וכמובן, כדי להקל על החיים, פיצ'ר חדש בבלוג הוא המפות. הן עדיין בשלבי פיתוח ועדכון, אך אף על פי כן ניתן לגלות על גבי מפה אתרי תיירות ברחבי אירלנד או אם אין בכוונתכם להרחיק מפה אחרת מציגה עשרות נקודות עניין בדבלין.

אך אלו מקומות שניתן לבקר בכל עת ופעילויות שניתן לעשות בכל זמן. סוף השבוע הזה יהיה מעניין במיוחד לחובבי המוזיקה בכלל ומוזיקת ג'אז בפרט. העיר בריי (Bray) שבמחוז וויקלו (Wicklow) דרומית לדבלין (ניתן להגיע באמצעות דבלין בוס קו 145 או ה-DART, רכבת הפרברים של אזור דבלין) מארחת את פסטיבל הג'אז זו השנה ה-14 במספר. ביקרתי בבריי אתמול (לשם העפלה על Bray Head) ואני יכול להעיד שההכנות בעיצומן. מבנים ברחוב הראשי קושטו ברמקולים בצורת קרן, אתם יודעים, מהסוג הישן שכבר לא רואים מזה עשרות שנים. מהרמקולים כבר בוקעת מוזיקת ג'אז נושנה המתנגנת לאורך היום ומנעימה את זמנם של העוברים ושבים.

פסטיבל הג'אז של בריי מורכב מעשרות קונצרטים שיתקיימו במלונות ופאבים בעיר. הכניסה לחלקם בחינם, אם כי הכניסה לרוב האירועים כרוכה בתשלום. התוכנית המלאה בדף הזה.

ביקרתי באירוע לפני מספר שנים ואני יכול להעיד כי מדובר בהפנינג חביב למדי. עיר הנופש הוויקטוריאנית השלווה לפתע הומה אדם. אגב, שימו לב שמדובר בעיקר באירועי יום ולא במופעים הנמשכים אל תוך השעות הקטנות של הלילה. לפיכך, אם בכוונתכם לפקוד את הפסטיבל, עשו לעצמכם טובה והגיעו מוקדם ולא סמוך לשעת הסגירה, כאשר המבקרים מתפזרים והקסם מתפוגג. וכל הג'אז הזה.

להיט הג'אז סאמרטיים בגרסה אירית

דולמנים באירלנד

מי שטייל בשמורת גמלא שברמת הגולן ודאי נתקל בהם. דולמנים (על שביל הדולמנים ברמת הגולן כאן ועל השמורה עצמה באתר רשות הטבע והגנים). דולמנים, בתרגום מלשונות הקלטים, הם אבני שולחן (דול = שולחן, מן = אבן).

קלטים, כידוע, חיו בארץ הנמר הקלטי (קרי אירלנד) במשך שנים רבות ולכן אין זה מפתיע שנוסף על שפתם (שׁכמעט נכחדה ועל אף מאמצים רבים מעטים באירלנד מדברים אירית באופן שותף) השאירו באירלנד גם דולמנים.

מה השימוש שנעשה בדולמנים ומדוע הוקמו בהמוניהם ברחבי העולם לא ברור לחלוטין. אנו יודעים בוודאות שהיה להם חלק בפולחן המוות, שכן תחת דולמנים רבים נמצאו שרידי אדם וחפצים אישיים שנקברו עם אבותינו הקדמונים. אך בהחלט יתכן שהיו לדולמנים שימושים אחרים, כחלק מפולחן דתי או אמצעי אסטרונומי (בהקשר של גלי אבנים עם משמעות קוסמית, ראוי לציין את סטונהנג' באנגליה).

הדולמנים באירלנד פזורים ברחבי האי, אולם הם נפוצים בעיקר במערב האי, בעיקר באזור הידוע בשם בורן (Burren) ולא הרחק משם בקונמרה (Connemara).

אולי המפורסם בדולמנים באירלנד הוא פולנברון (Poulnabrone Dolmen) שבבורן, חבל ארץ סלעי (מעט מחוץ לפארק הלאומי השואב את שמו מהאזור). כאשר המקום נחשף ונחפר באמצע שנות השמונים, נמצאותחתיו בין 16 ל-22 שרידי מבוגרים ושישה ילדים ששכבו במקום אלפי שנים (כפי הנראה 5,000 שנה ויותר). אגב, לשם פרופורציה, רק אחד השלדים שנמצאו שייך לאדם שעבר את גיל 40.

תוכלו לקרוא עוד על הדולמן בדף הזה או בעמוד המוקדש לו בוויקיפדיה. מידע נוסף על כמה מהדולמנים המפורסמים והמרהיבים ביותר באירלנד בהם ניתן לבקר תוכלו לקרוא בדף הנהדר הזה על אתרים מגליטים (אבנים גדולות) באי האיזמרגד. לחילופין, גם הדף הזה כולל המון מידע מרתק על דולמנים ואתרים מגליטים באירלנד.

בנוסף אני מניח שאם מצאתם עניין בדולמנים איריים, ודאי תרצו להעיף מבט בקטעים הבאים:

תלי קבורה באירלנד
מגדלים עגולים באירלנד
המוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה בדבלין

דולמן פולנברון (Poulnabrone Dolmen)

אותו דולמן מזווית אחרת

הדולמן ממרחק רב יותר, בו ניתן להבחין בסלעים האופייניים לבורן

חדש בבלוג - מפת נקודות עניין בדבלין

הוספתי לבלוג מפה עם נקודות עניין בדבלין. ראו את הטאב בראש הבלוג, מתחת לכותרת.

הרעיון הוא לקשר את האתרים לקטעים בפוסט וכך ליצור דרך אינטואיטיבית לחיפוש קטעים בבלוג בהתאם למיקום הגיאוגרפי. כמו כן, המפה תסייע לתיירים המזדמנים לדבלין ומחפשים מה לעשות בעיר.

בינתיים המפה כוללת רשימה חלקית של מוזיאונים, פארקים ואתרים בעלי עניין אחרים. במרוצת הזמן אוסיף עוד אתרים. במידה ויש לכם רעיונות לאתרים שמומלץ לבקר בדבלין אתם מוזמנים להשאיר תגובה ואשתדל להכניס את המקומות למפה.

כמו כן, התחלתי לעבוד על מפה הכוללת אתרי תיירות בכל אירלנד, כדי שתשמש מקור לכל מי שמעוניינים לתכנן טיול באי האיזמרגד ולא יודעים היכן להתחיל. בקרוב אוסיף אותה בטאב נוסף.

גנבו לקרנף את האף! :(

העוקבים הוותיקים של הבלוג ודאי זוכרים את החלק החמישי של הקטע על דבלין עם ילדים, שם סיפרתי על כך שכאמצעי זהירות נגד גניבה הורידו את הקרן מהקרנף המוצג במוזיאון (מה שפך אותו לסתם אף).

למרבה הצער, אתמול התבשרנו כי זה לא עזר. ליסטים פרצו למחסני בית הנכות הנמצאים בסוורדס (Swords) שבצפון דבלין, קשרו את השומר וחמסו את הקרניים שאצר המוזיאון במחסניו. מדוע? תאוות בצע טהורה.

מסיבות אוויליות למדי, קרני קרנפים נחשבות כבעלות סגולות מיוחדות במזרח הרחוק. בשנים האחרונות מצטבר עושר עצום בסין, מעמד חדש של סינים נובורישים קם והנובורישים הסינים כנובורישים באשר הם צוברים הון רב, אך משמרים את הגינונים וההליכות בהם החזיקו בימים בהם עוד היו עניים מרודים. יש להם את כוח הקנייה של עשירים ותיקים, אך מימיהם לא רכשו את ההשכלה הנדרשת מבני אצולה.

מספרם של הסינים בעלי האמצעים רב והוא הולך וגודל. באותה שעה, מספר קרני הקרנפים נמוך למדי. בהמות ענק לא מתרבות כשפנים והיצע השלל מהציד - הבלתי חוקי - לא מדביק את הביקוש. כאשר הביקוש גובר וההיצע נותר יציב או אף פוחת, המחירים עולים. זהו חוק בסיסי בכלכלה. וכך מחירי קרני הקרנפים מאמירים, נוסקים אל על וכל קרן קטנה עשויה לעלות עשרות אם לא מאות אלפי דולרים.

לפיכך, אין זה מפליא ששודדים בעלי חושים חדים פורצים למוזיאוני טבע ברחבי העולם באישון לילה, מנסרים את ראשי הפוחלצים או את גולגלות השלדים ונעלמים, תוך שהם מבריחים את הקרניים לאוריינט, כדי שאלו המאמינים באמונות טפלות יעשו בהם שימוש כתרופת פלצבו להגברת כוח הגברא או סתם יקשטו בהם את חדר המגורים על מנת להפגין את מעמדם האיתן.

הצד החיובי של שוד המוזיאונים, אם בכלל קיים לכך צד חיובי, הוא שמדובר בקרנפים שהלכו לעולם לפני שנים, אולי אף עשרות או מאות שנים. ודאי זה עדיף על פריצה לגן החיות והוצאה להורג ללא משפט של בעלי חיים של ממש או ציד מרושע של חיות בר חסרות ישע בסוואנה אי שם באפריקה.

כולי תקווה שבקרוב ימצאו את הגנבים והקרניים יוחזרו למקום מבטחים. אני אמנם מתנגד להוצאות להורג וענישה גופנית, אך אם מישהו ירצה לקטוע את ידם או, באופן הולם יותר, לחתוך את אפם של הגנבים, לא אתנגד. לקרנפים זה כבר לא יעזור, אך הבה לא נהיה רכים עם זדים ורשעים הרוצים להגשים את תשוקתם לקרן אפם של בעלי חיים שבאמצעותה הם מקווים להגביר את תשוקתם.

קרנף נטול אף במוזיאון הלאומי לטבע בדבלין

כתבה מהז'ורנאל הבוקר על הסרת הקרניים מהקרנפים במוזיאון כאמצעי זהירות של עזר (תמונות שצילמתי פורסמו שם ברשותי).

סרטון מתוך האקונומיסט על ציד בלתי חוקי של קרנפים לשם קצירת הקרניים שלהם.

עוד על גניבת חפצי ערך מרשות הציבור תוכלו לקרוא בקטע הזה שדיווח על גניבת לבו של או'טול מקתדרלת כרייסט צ'רץ' בדבלין.
 

דרי/לונדונדרי - עיר התרבות 2013

מאז אמצע שנות השמונים קיימת באירופה מסורת לפיה עיר מסויימת (או מספר ערים) מוכרזת כבירת התרבות של היבשת למשך שנה. זה התחיל עם ערים מהשורה הראשונה, כמו אתונה - ערש התרבות המערבית - עיר הרנסאנס המדהימה פירנצה שבאיטליה, אמסטרדם, פריז, ברלין וכו'. אך במרוצת השנים התגנבו לרשימה ערים מהדרג השני והשלישי. למשל גראץ באוסטריה היא עיר יפהפיה, אך היא רחוקה מלהיות משמעותית כמו וינה או זלצבורג. השנה, למשל, מארסיי בצרפת וקושיצה בסלובקיה הן בירות התרבות של אירופה. אך מה לעשות, עצם העובדה שהן הוכרזו ככאלה לא הופך אותן למרכז תרבות של ממש.

הסיבה היא שמועצות עירוניות ברחבי היבשת משוכנעות שהכרזה על עירם כבירת תרבות תביא לחיזוק משמעותי במשיכה לעיר. המוני תיירים ינהרו לבירת התרבות של "היבשת התרבותית ביותר" ובאופן כללי הם ישקיעו בתשתיות (אולמות קונצרטים, מוזאונים וכדומה) שייחרטו בנוף העירוני למשך עשרות שנים, הרבה לאחר שהתואר המכובד יעבור לעיר אחרת. במקביל, מי שמקבלים את ההחלטה על קביעת בירת התרבות יודעים שלפריז או לונדון המונים ינהרו בלאו הכי. לעומת זאת, לערי שדה שוליות, בהחלט מדובר בהכרזה שיכולות להיות לה השפעות מרחיקות לכת ולכן ממרכזי תרבות של ממש הועברו בירות התרבות בעיקר לערים משניות עם שאיפות תרבותיות גבוהות.

בשנת 2008 העיר ליברפול בבריטניה שימשה כבירת התרבות האירופית. העיר ליברפול היא העיר בה צמחו תופעות תרבות מרתקות, המפורסמת בהן היא להקת הביטלס, אולם היא רחוקה מלהוות תחרות של ממש ללונדון (ולראייה, משהצליחו, הביטלס התבססו בלונדון). היא הייתה בירת תרבות באופן סמלי. ואף על פי כן, זה נתן למעמד העיר חיזוק, ראו הרשויות בממלכה המאוחדת כי טוב והחליטו לחקות את ההצלחה. לפיכך הכריזו כי החל משנת 2013 (שזה ממש עכשיו) תוכרזנה ערים שונות בממלכה כעיר התרבות של הממלכה המאוחדת (סתם עיר תרבות, בירת תרבות, מה כבר ההבדל?).

והעיר הראשונה לזכות בתואר היא...

דרי/לונדונדרי (Derry/Londonderry) שבצפון אירלנד (שׁהיא כידוע, נכון ל-2013, חלק מהממלכה המאוחדת). זה אולי המקום להתוודות שעד אשר עברתי על רשימת בירות התרבות של אירופה בעבר לצורך כתיבת רשימה זו, הייתי משוכנע שמדובר באותו מפעל בו נתקלתי בעבר. כאשר הבחנתי שדרי לא נמצאת ברשימת בירות התרבות של אירופה, עלה חשדי והייתי צריך לערוך חיפוש קצרצר כדי לגלות שמדובר במשהו אחר. ואם אני נפלת בפח, אין סיבה להאמין שרבים וטובים אחרים לא יפלו בפח הפלגיאט הזה, כי כמה באמת עוקבים אחרי בירות התרבות של אירופה בצורה אדוקה?

אך אין בכך כדי לפגום בהנאה. הרי מה זה משנה מי מכריז על עיר זו או אחרת כבירת תרבות? בסופו של דבר, מצב תודעתי הוא מה שאנשים מאמינים בו, לא אמת מוחלטת שעומדת בקנה מידה אובייקטיבי ולכן אם רבים וטובים בעיר דרי ובקרב האנשים הבאים לבקר בה מאמינים שמדובר בעיר התרבות לשנת 2013, הרי מדובר בעיר התרבות לשנת 2013 (נכנסו לרמות פילוסופיות שהן מעבר למטרות המוצהרות של בלוג זה ולכן נעצור את זה פה).

כפועל יוצא של היותה של דרי עיר התרבות, מתקיימים בה השנה עשרות אם לא מאות אירועים. מה שאומר שאם החלטתם לבקר בה השנה, התמזל מזלכם. רשימה מלאה של ההצגות, מופעי הריקודים והמוזיקה, התערוכות, הסרטים, מופעי הרחוב, ההפעלות לילדים, אירוע הספורט ועוד שפע האירועים שיתקיימו במיוחד לשנת התרבות אפשר למצוא כאן.

ואם אנו כבר עוסקים בדרי, שווה לספר על העיר המרתקת הזאת בקצרה. נתחיל אולי בשם. מדוע עיר צריכה שני שמות (Derry ו-Londonderry)? כמו הרבה דברים בצפון אירלנד, השימוש בשם של דרי/לונדונדרי תלוי בשיוך הדתי או העדתי. השם הרשמי של העיר הוא לונדונדרי וזה השם המועדף על המיעוט הפרוטסטנטי (אנגלקני/מלוכניים/Unionists וכו'). לעומתם הקתולים (רפובליקנים/לאומנים וכו') מעדיפים את השימוש בשם הקצר דרי. אנו לא בימים בהם ה-IRA יפוצץ את מכוניתכם אם חלילה תעשו שימוש בשם הלא נכון. אך אם תפגינו בקיאות בשם המקום בו אתם נמצאים ודאי תזכו לשבחים בקרב המקומיים.

ואם כבר הזכרנו התלקחויות בין קתולים ופרוטסטנטים, השם דרי אולי לא מצלצל מוכר לכל הקוראים, אך על אירועי Bloody Sunday, בלאדי סאנדיי, יום ראשון העקוב מדם (אלו של 1972, היו הרבה אירועים שזכו לשם בהיסטוריה האירית) התרחשו במקום ב-30 בינואר 1972 ודאי שמעתם. כדי להבין את התגלגלות האירועים אני ממליץ בחום לצפות בסרט הזה שהוכן כשלושים שנה אחרי האירועים. תמצית העלילה, הצבא הבריטי ירה תחמושת חיה לעבר מפגינים לא חמושים, שלווים ברובם והרג נערים חפים מפשע בשל שימוש מופרז באלימות.

היום כמעט ואין לאירועים הללו מלפני יותר מארבעים שנה זכר. תוכלו לבקר במוזיאון של דרי החופשית כדי ללמוד על המאבק לזכויות האזרח של הקתולים בדרי בשנות הששים והשבעים וכן ללמוד על בלאדי סאנדיי. אך אם תשוחחו עם זקני העיר, תגלו שאין להם טינה כלפי הקבוצה האחרת (לפחות כך היה עם המעט עמם אני דיברתי) והם רואים מעשי אלימות בין-עדתיים שצצים לעיתים רחוקות כיום כמעשי פרחחות של נוער עבריין, לא קונפליקט דתי. למעוניינים לבקר, העיר דרי בטוחה למדי. הואיל והיא קטנה בגודלה, היא בטוחה אף יותר מדבלין (הנחשבת עיר בירה בטוחה למדי).

לא מצאתי בעיר דרי אטרקציה מסויימת עליה הייתי ממליץ במיוחד (כוונתי לסוג מלכודות התיירים נוסח מגדל אייפל שאסור לפספס). מדובר בעיר שלווה, מוקפת חומה שכיף להסתובב בה. עבורי היא הייתה ועודנה נקודת עצירה בטיול בין בלפסט למחוז דונגול (Donegal) שבצפון מערב הרפובליקה אירית, לא יעד טיול בפני עצמו (כאמור, החגיגות של עיר התרבות עשויות לשנות זאת, לפחות לגבי שנת 2013). תוכלו לבדוק מה אפשר לעשות בה בימים כתיקונם באתר הזה.

האזור שהכי מעניין להסתובב בו נמצא בתוך חומות העיר. שווה לעשות את הדרך מהגילדהול לכיכר המכונה "היהלום" (The Diamond) שבלבה אנדרטה לחללי מלחמת העולם הראשונה מהעיר. זהו גם שמו של פאב הנמצא באחת מפינות הכיכר ומגיש אוכל מצוין (נבדק על ידי כותב שורות אלו). אתם מוזמנים להתרשם מהמקום במפה:


לחצו להגדלת המפה


אז זהו. בין אם תבקרו בדרי בשנת התרבות 2013 ותהנו משורת האירועים ובין אם סתם תקפצו לעיר ב-2020 במסגרת טיול בת מצווה לאירלנד, אני סמוך ובטוח שמצפה לכם חוויה מרתקת. אני מצרף ארבע תמונות שצילמתי באחד מביקורי בעיר.

האתר הרשמי של אירועי דרי עיר התרבות

אחד משערי העיר

שער נוסף בחומה של דרי

כיכר היהלום - דרי

דרי או לונדונדרי

חוויה יפנית (בדבלין)

האביב הגיע לחצי הכדור שלנו (גם אם חודש מרץ היה הקר ביותר באירלנד מאז עידן הקרח האחרון, ראו קובץ PDF באתר השירות המטאורולוגי האירי), עצי הדובדבן החלו ללבלב ואין מקום טוב יותר מלראות את פריחת הדובדבן מאשר ארץ השמש העולה, יפן. אך מה לעשות, חלקנו תקועים על אי אחר, אירלנד, והדבר הכי קרוב לחגיגה יפנית שנקבל השנה הוא פסטיבל יפן (Experience Japan Festival או "חוויה יפנית", כשם ספרה הנהדר של שפרה הורן שקראתי לפני למעלה מעשור, או שמא תעדיפו את השם היפני, האנאמי או Hanami, כלומר 花見, השם המתאר את הצפייה בפריחת הדובדבן).

מתי והיכן אתם שואלים? זה יקרה השבוע. הפסטיבל יחל ב-4 באפריל 2013 ויימשך עד ה-21. גולת הכותרת של הפסטיבל היא חגיגה שתתקיים ביום ראשון הקרוב, ה-7 באפריל, בין השעות 12:00 ל-16:00 בבית פארמלי (Farmleigh House) הנמצא בקצה של פיניקס פארק. במקום יתקיימו מופעים והצגות ממיטב המסורת היפנית. לחובבי הקימונו שבינינו אסור להחמיץ! הכניסה ללא תשלום כמובן. אתם מוזמנים לקרוא עוד על האירוע בבלוג של הפסטיבל.

אם אין ברצונכם להרחיק עד בית פארמלי או שבמקרה אתם עסוקים ביום ראשון, שלל אירועים יתקיימו ברחבי דבלין לכבוד הפסטיבל במהלך השבועיים וחצי הקרובים.

למשל, בין ה-11 ל-14 באפריל יתקיים פסטיבל קולנוע יפני בבית הקולנוע המחודש והיפהפה Lighthouse ב-Smithfield.
ביום שבת ה-20 באפריל יתקיימו הצגות ומופעים בספריית צ'סטר ביטי שליד טירת דבלין.
על כך ועוד שלל אירועים יפניים שיתקיימו ברחבי דבלין תוכלו לקרוא בדף הזה.

לסיום, אם אתרע מזלכם ופספסתם את הפסטיבל השנה (אל חשש, כמעט בטוח שהוא יחזור גם בעתיד), אך עדיין הנכם מעוניינים בחוויה יפנית באירלנד, אפנה לשני קטעים שנכתבו בבלוג בעבר ועוסקים בגנים יפנים מרהיבים שנמצאים לא הרחק מדבלין.

הגן היפני (והאורוות הלאומיות של אירלנד) בקילדייר
הגנים היפנים בפאוארסקורט במחוז וויקלו ועוד מספר גנים בדבלין

פריחת עץ הדובדבן בפארק הרברט, דבלין

רוצים לתת שם לגשר חדש בדבלין?

גלשתי להנאתי באתר של מועצת העיר דבלין ומשך את תשומת לבי קול קורא להצעת שם לגשר החדש שנבנה בימים אלה מעל הליפי, הנהר הזורם בדבלין.

הגשר החדש, סמוך לגשר אוקונל הוותיק, יחבר את רחוב מרלבורו עם רחוב הוקינס וישמש למעבר תחבורה ציבורית (יחוברו קווי הלואס, הרכבת הקלה של דבלין).

אז אם יש לכם רעיון לשם (גשר הרצוג? הוא, כידוע, היה אירי), אתם מוזמנים להוריד את הטופס המתאים מהדף אליו קישרתי ולהציע את השם. כמובן, יש לנמק את הצעתכם. אך מהרו, הדד ליין להגשה הוא ה-19 באפריל 2013. וכן, אפשר גם לשלוח באימייל.

עוד על הגשרים בדבלין בקטע הזה.

ועל מנעולי האהבה בגשר הא'פני.

גשר אוקונל והגשר החדש ברקע

הגשר החדש בבנייה (המגדל ברקע הוא ליברטי הול)

התקדמות בבניית הגשר

עדכון מאי 2013

 התפרסמו המועמדים לשם הגשר החדש. השם הסופי ייקבע בסתיו 2013.

קתולים ופרוטסטנטים בצפון אירלנד

המאמר הקצרצר הזה באקונומיסט דן בצפון אירלנד. אם לסכם את המאמר, הרי שבצפון אירלנד הידועה בקונפליקט הפוליטי בה בין קתולים (הידועים גם כ"רפובליקאים" בשל חוסר נאמנותם לכתר הבריטי) לפרוטסטנטים (הידועים גם כ-Unionist, כלומר תומכים באיחוד של צפון אירלנד, ואם אפשר כל אירלנד, עם בריטניה), אזורים שהיו ידועים כנפרדים לקתולים ופרוטסטנטים הולכים ומתמעטים.

ההפרדה נוצרת בתהליך שרשרת. כאשר בני קבוצה אחת מרגישים לא בטוחים באזור מגוריהם, בודדים מחליטים לעזוב. כשאלה רואים שבני הקבוצה שלהם מתחילים לעזוב, גם הם עוזבים. בסופו של דבר, המעטים שלא הרגישו מאויימים בתחילה, מתחילים לפחד עד שלבסוף האזור הופך ל"קתולי" או "פרוטסטנטי", בהתאם למי שחש לא בטוח ראשון. בהקשרים אחרים, אפשר לקחת את התבנית הזו וליצוק לתוכה שינויים דמוגרפיים במקומות אחרים, למשל תהליך ההתחרדות של ירושלים או בני ברק או בהקשר פוליטי שעשוי להיות אלים יותר, מעבר אזרחים ערבים לנצרת עלית (אין באזכורים אלה לקבוע האם מדובר בעניין טוב, רע או ניטראלי, אלא יש לראות בהם דוגמאות לצורך הבהרה).

מגמה זו, כאמור מתהפכת. הדבר מורגש ביתר שאת באזורים בעלי רוב פרוטסטנטי, בעיקר בשל שיעור גידול טבעי נמוך יותר ואף דעיכת גודל האוכלוסיה (לקתולים, כפי שהתבדחו בני חבורת מונטי פייטון, כל זרע קדוש). זאת ועוד, הגירה לצפון אירלנד גם כן תורמת לשינוי המאזן הדמוגרפי בצפון אירלנד. מהגרים ממזרח אירופה, חלק ניכר מהם קתולים בדתם, נספרים כקתולים, גם אם בינם לבין הסכסוך בצפון אירלנד, שהוא סכסוך פוליטי ולא קונפליקט דתי, אין דבר.

עדיין קיימים "מבצרים" של סגרגציה בצפון אירלנד, למשל שכונות נפרדות בבלפסט ובעיר דרי (Derry או לונדונדרי, Londonderry, כפי שהיא ידוע בקרב הפרוטסטנטים). אולם בעוד כחודש, נציין 15 שנים להסכם יום שישי הטוב (Good Friday Agreement) שנחתם באפריל 1998 וראוי לשבח את הנורמלזציה שהסכם השלום של בלפסט הביא. אהבה אמנם לא פורחת בין הקבוצות (למעט זוגות מעורבים. אף כי מדובר בתופעה עתיקה יותר מהסכם השלום, ראו מאמר זה על נישואין בין חברי קבוצות דתיות שונות בצפון אירלנד משנת 1985, בכל זאת קיימת עלייה של מספר המשפחות המעורבות בעשור וחצי האחרון), אך האלימות הבין-עדתית בצפון אירלנד נעלמה כמעט לחלוטין. מקרי אלימות בודדים (שעל פי רוב מוצגים כקונפליקט אתני על שזה למעשה כיסוי לעבריינות פלילית) זוכים מגינוי מקיר לקיר.

מפת צפון אירלנד על פי חלוקה דתית (מקור)

פסטיבל פטריק הקדוש 2013

חודש מרץ כבר כאן, מה שאומר שהפטרון של אירלנד, פטריק הקדוש (או סנט פטריק) יביא עימו בקרוב את האביב. יום פטריק הקדוש נופל כמידי שנה ב-17 במרץ, אך החגיגות בדבלין נפרסות על פני כשבוע, בין ה-14 ל-18 במרץ 2013.

שיא החגיגות הוא כמובן המצעד, קרנבל תחפושות ססגוניות בשלל צבעים ונושאים שעובר במרכז דבלין. זה ייקרה ביום ראשון ה-17 במרץ. מומלץ להגיע מוקדם כדי לתפוס מקום טוב להשקיף על העדלאידע האירית.
יום לפני כן, ב-16 בחודש, יתקיים הפנינג ענקי בכיכר מריון ("היום הגדול בחוץ" או Big Day Out). הפעילויות מתאימות בעיקר לילדים, אך גם לצעירים בנפשם.
עוד פעילויות רבות ומגוונות שיתקיימו במשך ימי הפסטיבל מפורטות בדף הזה. צפו להרבה ירוק בעיניים.

כל הפרטים על הפסטיבל בעמוד הזה. תוכלו להוריד אפליקציה לסלולארי.

כתבתי ביתר פירוט על מה אפשר לעשות בדבלין בחג של פטריק בקטע הזה בשנה שעברה. ואם סתם בא לכם להיכנס לאווירת החג בדקו את הקטע הזה.

אגב, אם אתם חושבים שאתם מבוגרים מידי בשביל "השטויות" האלה ואתם רוצים לחגוג את יום פטריק הקדוש כמו אירים אמיתיים שעברו את גיל 13, למה שלא תנסו סיור פאבים (Pub Crawl). כל פאב אליו תכנסו בדבלין, אירלנד וכפי הנראה ברחבי העולם חוגג את יומו של האיש שהביא לאירלנד את דת האמת. אך אם תתעקשו ללמוד על כך יותר, נסו את אחד מסיורי הפאבים הרשמיים של דבלין (בעבור כ-15 אירו).

"היום הגדל בחוץ" 2012

גלגל ענק המשקיף על כל דבלין ב"יום הגדול בחוץ" 2012

מתכוננים למצעד יום פטריק בשנת 2009

השף העירום - היום הגדול בחוץ 2011

מגדלים עגולים באירלנד

אחד מסימני ההיכר של אירלנד הם מגדלי האבן העגולים (Round Towers) הפזורים ברחבי האי. המגדלים, גובהם בין 18 ל-40 מטרים, קוטרם בין 12 ל-18 מטר, החלו להופיע ברחבי אירלנד בימי הביניים. מדוע הם צצו, מי בנה אותם ומה היה השימוש בהם?

הרעיון מאחורי המבנים המשונים הללו פשוט למדי. בדומה לחומות ערים עתיקות ומבצרים חרבים, המגדלים שימשו להגנה על מנזרים שהיו פזורים ברחבי אי האיזמרגד (אפשר למצוא מגדלים דומים גם בסקוטלנד ובאי מאן, אולם אירלנד היא המקום, בה"א הידיעה, לביקור באלמנט האדריכלי המעניין הזה). באופן כללי, דלת הכניסה למגדלים הופנתה לכיוון הכניסה לכנסייה, כך שבשעת סכנה ניתן היה לנוע בזריזות אל עבר המגדל עם כתבי הקודש החשובים ביותר ולהסתתר עד יעבור זעם. למעשה, במקרים רבים האוצרות החשובים של המנזר נשמרו במגדל גם בשעות רגיעה.

אלמנט הגנתי מעניין שניתן לראות בחלק ניכר מהמגדלים העגולים הוא מה שייראה למתבונן ההדיוט כמחסור בדלת. למעשה, דלת הכניסה נמצאת מספר מטרים מעל הקרקע והכניסה למבנה נעשתה באמצעות סולם. מרגע שאנשי המנזר טיפסו למגדל, הסולם הורם מהקרקע, כך שלתוקפים לא הייתה גישה למגדל. מבריק!

הבה נספר על שלושה מגדלים מתוך עשרות שאפשר למצוא באירלנד. אתם בהחלט מוזמנים לקרוא על כל המגדלים ששרדו בוויקיפדיה ולבחור את המגדל החביב עליכם בו אולי תבקרו (סמוך לרוב המגדלים תמצאו תמונה שתקל על הבחירה).

גלנדלוג

גלנדלוג (Glendalough) שבמחוז וויקלו (Wicklow) הוא אחד מאתרי התיירות המפורסמים והפופולריים באירלנד. המקלט בהרים הגבוהים שמתרוממים מדרום לדבלין כה קרוב פיזית לבירה האירית, אך כה שונה. העמק היפהפה בו שוכן המקום עוצב על ידי קרחונים עתיקים. תזכורת להם תמצאו בשני האגמים הצלולים הנמצאים בקרבת מקום.

המנזר במקום הוקם כבר במאה ה-6 לספירה וסבל קשות ממתקפה אנגלית בתום המאה ה-14. זה המקום לציין שכאשר המלך הנרי השמיני החליט שהוא רוצה להתגרש והמיר את דתו ואת בריטניה לכנסיה האנגליקנית, קתולים נרדפו בממלכה ומנזרים החלו להיסגר בכוח הזרוע. תופעה זו לא פסחה על אירלנד שהייתה תחת השפעתה ושליטתה של אנגליה. זה המריץ את האלמנט ההגנתי, כלומר המגדלים העגולים שהתרוממו ברחבי אירלנד, אך בסופו של יום הוביל לחורבנם ונטישתם של רוב אתרי המנזרים באירלנד.

המגדל העגול הנוכחי שוקם ב-1876 והוקם מהאבנים ששימשו במגדל המקורי, על פי סקיצה שנעשתה ב-1779 (מקור) למגדל המקורי שנהרס. הוא מתנשא לגובה 30 מטרים והוא בולט בלב הנקרופוליס בו הוא שוכן.

ההגעה למקום בנסיעה של כחצי שעה דרומה מדבלין באוטו. לחילופין תוכלו לקחת סיור בתשלום הכולל הגעה מדבלין וביקור בעוד מספר אתרים בוויקלו (למשל הסיור הזה או זה או זה או אולי זה). דרך מגניבה ומאתגרת בהרבה היא לצעוד בדרך וויקלו (Wicklow Way) המתחילה בפארק מארלי שבדרום דבלין ומסתיימת כשבוע צעידה לאחר מכן בקלונגל (Clonegal) שבמחוז קארלו (Carlow), למי שמחפש טרקים באירלנד. ביום השלישי תזכו לצעוד דרך גלאנדלוג.

המגדל העגול מזדקר מבעד למצבות

גשר עץ שהחליף גשר אבן ישן שעמד שם בפעם הראשונה בה ביקרתי במקום

כותב שורות אלו מחבק את המגדל להמחשת ההיקף

האגם העליון

קילמקדואג

כחמישה קילומטרים מהעיירה גורט (Gort) הנמצאת לא הרחק מגולווי (Galway), העיר המקסימה במערב אירלנד, תמצאו את קילמקדואג (Kilmacduagh), מקום שומם למדי בימינו. רק כנסיה, בית עלמין רחב ידיים וכמובן המגדל העגול משמשים תזכרות לימים בהם המקום היה שוקק חיים.

המנזר במקום הוקם במאה ה-7 ולשיאו הגיע במאות ה-12 וה-13. המגדל הוא הגבוה במגדלים העתיקים ששרדו באירלנד, כ-34 מטרים גובהו (מקור). דלת הכניסה נמצאת שבעה מטרים וחצי מעל הקרקע, כה גבוהה עד שזה מעמיד בשאלה את התיאוריה לפיה הכניסה נעשתה באמצעות סולם, שכן לא ברור כיצד סולם כה ארוך יכול היה להיכנס למגדל.

הדרך הנוחה והמהירה ביותר להגיע למקום היא באמצעות מכונית. לא ידוע לי על סיורים שעוברים במקום, אך אם תגיעו לגורט תוכלו ודאי לצעוד כארבע וחצי קילומטרים או לקחת טרמפים למנזר שנמצא באמצע שומקום.

Kilmacduagh Round Tower

המגדל העגול וחורבת הכנסייה של קילמקדואג, מחוז גולווי

גלזנבין

המלצנו על הליכה של שבוע והרחקנו עד מערב אירלנד, אך כדי לראות מגדל עגול מתרומם במלוא גדולתו והדרו אין למעשה צורך לצאת מדבלין. מגדל מודרני, מאמצע המאה ה-19, הוקם לכבודו של דניאל אוקונל בבית הקברות הגדול והחשוב ביותר של דבלין הנמצא בגלזנבין (Glasnevin) שבצפון העיר.

אז אמנם לא מדובר במגדל עתיק ששימש לצרכי הגנה, אך בכל זאת המגדל עומד זקוף ואיתן זה למעלה מ-160 שנה וסביבו קבורים אנשים רבים שתרמו לעצמאות הרפובליקה האירית. חלקת גדולי האומה בדבלין אם תרצו. המבנה מתנשא לגובה 171 רגל (כ-52 מטר. מקור) והוא בהחלט בולט בנוף. אם אתם מגיעים לוושינגטון, ודאי תרצו לראות את האובליסק של וושינגטון. בדבלין המונומנט, כאמור, מוקדש לדניאל אוקונל והוא כאמור בצורת מגדל עגול.

הגעה למקום באוטובוס העירוני של דבלין קווים 40a, 40d ו-140. לחילופין הקווים 13 ו-13a המשרתים את הגנים הבוטנים הסמוכים יוביל אתכם לקרבת מקום.

האנדרטה לזכר דניאל אוקונל

מגדל עגול בין קברים

זה, על קצה המזלג, הסיפור על המגדלים העגולים של אירלנד. הכניסה לכל המקומות שצויינו לעיל אינה כרוכה בתשלום, אם כי בגלנדלוג וגלזנווין קיימים מרכזי מבקרים הדורשים סכום נמוך בכניסה, אך כאמור אין צורך להיכנס אליהם.

אם נותרתם סקרנים אתם מוזמנים לקרוא עוד על המגדלים וההיסטוריה שלהם בוויקיפדיה או לחילופין באתר הזה המוקדש ל-52 מגדלים אירים עגולים.

מחפשים את הביצים

אם חשבתם שפסח הוא חג ארוך, המציאו הגויים את הפסחא, האיסטר, שכפי שחדי ההבחנה ודאי שמו לב, הוא כמו פסח, רק ארוך באלף (תרתי משמע).

בדומה לחגים היהודיים שלהדיוט המצוי קשה לקבוע את מועדם המדוייק מבלי להציץ בלוח השנה, כך המועד של הפסחא משתנה משנה לשנה. הוא מתחיל באש וודנסדיי (Ash Wednesday הידוע בעברית בשם המסורבל משהו יום רביעי של האפר) שחל השנה ב-13 בפברואר ושיאו כ-40 ימים לאחר מכן ביום שישי הטוב (Good Friday) בו על פי המסורת נצלב ישוע ובפסחא (השנה ב-31 בדצמבר) בו המשיח הנוצרי קם לתחייה, שלושה ימים לאחר מכן. מה זה אם כן שבוע של פסח?

כפי שוודאי הבנתם, מדובר בנושא אמוני כבד למדי. אם חשבתם שקשה להסביר לילדים מדוע מי שהיה המשיח נצלב (לקחת על עצמו את כל חטאי האנושות), הקימה לתחייה (Resurrection) של ישוע היא בגדר מעשה כשפים או ניסים, תלוי את מי שואלים. לפיכך, על מנת למשוך את לבבות המאמינים לעתיד, התווספו לסיפורי החג הקשורים למוות ואבל (לפחות באירלנד, המנהג באש וודנסדיי הוא למרוח אפשר על המצח, כך שמידי שנה מי שמסתובב באי האיזמרגד ביום הזה ייראה אנשים עם פס אפור או שחור על המצח, מה שבשניות הראשונות מקפיץ את האינסטינקט לפנות אליהם ולומר שיש להם לכלוך על הפרצוף, אך אז בדיוק קולטים שהנה שוב הגיע אש וודנסדיי), סיפורים על ארנבים וכל מיני בלבולי ביצים אחרים.

כן כן, ביצים, אני מתכוון לכך במובן המילולי של המילה. משום מה, התקבע שארנב מביא עמו את הפסחא, כי אתם יודעים, ילדים אוהבים ארנבונים והנה יש משהו שיקשור אותם לחג. ניחא. הביצים נצבעו בתחילה באדום על מנת לסמן את דמו של המשיח, אך עד מהרה הן החלו להיצבע בשלל צבעים גוונים וקצת קשה לנחש מה קדם למה, הביצה או האיסטר. העיסוק בביצי פסחא הוא אובססיבי למדי ונדמה לי מיותר למדי. גם הביצים, ברובן, הן לא ביצי תרנגולת של ממש, אלא בעיקר ביצי שוקולד, אם אפשר עם הפתעה בפנים. מי יודע, אולי זה יקרב את הנשמות הרכות של הילדים לגן עדן ביום מן הימים, אך בינתיים זה מצעיד את השיניים שלהם בצעדי ענק לגיהינום.

וכך, ברוח חג הפסחא הממשמש ובא, פוזרו לפני כשבוע וחצי מאה (100) ביצי ענק ברחבי דבלין. הביצים קושטו על ידי אומנים והן תימכרנה במכירה פומבית ב-23 במרץ. ההכנסות יועברו לארגון הצדקה לילדים ג'ק וג'יל.

אז היכן ניתן למצוא את הביצים הללו? כמעט בכל מקום בדבלין. פארקים (כגון פארק מארלי, פיניקס, סטיפנס גרין), מוזיאונים, גלריות, בתי מלון, חנויות ועוד נקודות עניין ונקודות מעניינות פחות ברחבי העיר הנאווה. להלן מפה המציגה את המקומות ומספר הביצים שפוזרו בהם ועליכם למצוא (המפה לקוחה מכאן):

מפת הביצים של דבלין (מקור)

אתם (או, כפי שיותר סביר, ילדיכם) מוזמנים לאסוף חוברת שתעזור לכם לעקוב אחר הביצים שמצאתם (פרטים על המקומות בהם ניתן למצוא את החוברת כאן) ולצאת למסע חיפוש. הביצים תישארנה במקומן עד ה-14 במרץ 2013. ב-15 יתחיל שבוע ההצגה הפומבית בו כל הביצים תוצגנה במקום אחד (שיפורסם מתישהו היכן). ב-23 במרץ תחל מכירה פומבית של הביצים. עשרים הביצים הנבחרות תוצגנה ותימכרנה במלון ארבע העונות בדבלין 4 (שם אולי כולן תוצגנה?) והשאר במכירה פומבית אונליין. אם ברצונכם לחזות באירוע המכירה המרגש, מחיר כרטיס רק 150 אירו!

אז אם אתם חובבי ביצים או מתעניינים באומנות, לא בהכרח קדושת חג הפסחא, אתם בהחלט מוזמנים לחפש את ביצי הפסחא האיריות ולמצוא אותן. השתדלו למהר, שכן רק כשלושה שבועות נותרו עד להסרת הפסלים הסביבתיים הללו. ואולי בכלל תרצו לרכוש את הביצים, אם יש לכם מקום מיותר בסלון... עוד פרטים על הביצים בדף הזה. באופן יותר ספציפי, על כל הביצים והאומנים שעיטרו אותן בדף הזה.

לסיום, לפני שאציג כמה מהביצים שאהבתי בפארק מארלי, בקניון דאנדראם ובמרכז דבלין, רק אציין שאם אתם מבקרים בדבלין ביום שישי הטוב, גוד פריידיי, הפאבים לא מוכרים אלכוהול ובאופן כללי רוב בתי העסק סגורים. קחו זאת בחשבון, אם אתם מתכננים טיול לאירלנד בסביבות חג הפסחא.

ביצת גשר ה'פני - Ha'penny Bridge Egg

ביצה אומנותית, פארק מארלי

הביצה המשוגעת בפארק מארלי

ביצה עם עיניים בדאנדראם

ביצת חוף ים בסטפינס גרין

ביצה כתומה עם עצמות דגים ולבבות

ביצת ענק תכולה בתוך קן

ביצת בונו מלהקת U2

ביצה בלונדינית בסטיפנס גרין

ביצה בפאוארסקורט

בית מספר 29 ודבלין הג'ורג'יאנית

בדיוק קראתי כתבה לגבי ספקולציות על סגירת בית מספר 29 (House Number 29), שהוא אחד המוזיאונים הטובים בדבלין ואם מתמקדים במוזיאונים קטנים המוקדשים לנושא ספציפי (בניגוד למוזיאוני ענק המציגים מגוון תערוכות בשלל נושאים), מדובר באחד המוזיאונים הטובים מסוגו בעולם. ללא צל של ספק הייתי ממליץ לכל מי שמבקר בדבלין, ויש בו או בה אף מעט סקרנות לגבי היסטוריה או אדריכלות, לא לפספס את מספר 29.

אז מאין צצו שמועות לגבי סגירת המוזיאון? לשם כך רצוי לחזור לפתיחת המוזיאון בראשית שנות התשעים של המאה ה-20. לידת המוזיאון בחטא. ESB, חברת החשמל האירית (לאחרונה שונה שמם ל-Electric Ireland) קיבלה אישור להרוס שורת בניינים משלהי המאה ה-18 וראשית המאה ה-19 על מנת לבנות בניין משרדים אפרורי מבטון. על אף שכיום אדריכלות ג'ורג'יאנית נחשבת מורשת מפוארת של העיר הנאווה, באמצע המאה ה-20 היה מדובר בפרקטיקה שגרתית וכך נהרסו להן פינות חמד רבות בדבלין לטובת גושי בטון חסרי טעם.

כדי להמתיק את הגלולה של הריסת המבנים ההיסטוריים, קיבלה על עצמה ESB את משימת שיפוץ בית מספר 29 ברחוב פיצוויליאם (Fitzwilliam) בסוף שנות השמונים. וב-1991, נפתח המוזיאון. בראשית הסרטון המציג את ההיסטוריה של המבנה, מורעפים שבחים על ESB שסייעה בהקמת המוזיאון, מבלי להזכיר את מפלצת הבטון שיצקו בצמוד למבנה (ראו תמונה למטה) ובהינתן האישורים המתאימים, מי יודע, היו מפרקים גם את בית מספר 29.

משום מה, המוזיאון אינו רווחי בימינו והוא מהווה נטל כלכלי על ESB. לכן, לטענתם, הם רוצים לערוך שינויים באופן ניהול המוזיאון על מנת לצמצם עלויות. בין האלטרנטיבות שעלו, וכאן זו השערה שלי, עלה רעיון העיוועים לסגור את המוזיאון. כמה קל.

הערך שמוסדות תרבות מעניקים לעיר ותושביה גדול ממאזן הרווחים של איזו חברה. אם מוזיאון מסויים אינו רווחי, בהחלט יש מקום לסבסד אותו. זאת ועוד, הואיל וערכתי סיור במקום (והמלצתי לקוראי הבלוג לבקר בו, אם כי זה נבלע בין שאר המלצות) אני באמת ובתמים סבור שלמקום יכולת לעמוד על הרגליים בכוחות עצמו. עבודת השיפוץ המאסיבית מאחורינו וההוצאות המרכזיות הן חשבון החשמל (אירוני כאשר המקום מתוחזק על ידי חברת חשמל), אחזקה שוטפת, תיקונים קלים והמשכורת של הצוות המצומצם של המוזיאון שעורך סיורים נהדרים בבניין. הבעיה המרכזית היא שהתיירים הרבים המגיעים לדבלין, ברוב כסילותם, מעדיפים לבקר במבשלת גינס ובמזקקת ג'יימסון ופוסחים על המוזיאון הג'ורג'יאני של דבלין. למותר לציין שמבשלות בירה ומזקקות וויסקי פתוחות לביקור במקומות רבים אחרים בעולם, בעוד ארכיטקטורה ג'ורג'יאנית ייחודית לבריטניה ואירלנד. זאת ועוד, הואיל והיא נתונה להשפעות לוקאליות, החומרים שהיו זמינים בסביבה והטעם של הארכיטקטים, הארכיטקטורה של דבלין היא ייחודית.

אפשר ללמוד עליה מספרים ולהשתתף בסיורים והרצאות של החברה הג'ורג'יאנית של אירלנד, אך לתייר המזדמן לביקור קצר בעיר ולתלמיד התיכון הממוצע אין גישה להרצאות הללו ומכאן חשיבותו הרבה של המוזיאון. עם החדרה קצת יותר איתנה של המוזיאון לתודעת המבקרים על חשבון אטרקציות מטופשות בהרבה, היה אפשר למשוך למקום המוני מבקרים.

אז מה תמצאו בבית מספר 29? תלמדו על ההיסטוריה של המבנה וסביבתו דרך סיפור חייה של גברת ביטי (Beatty. אין קשר לצ'סטר ביטי), אלמנה צעירה עם שבעה ילדים שהייתה הדיירת הראשונה בבית בנובמבר 1794. לאחר מכן תזכו לסייר בבית ג'ורג'יאני אותנטי עם מטבח למשרתים בקומת המרתף, קישוטים מצוצעים לאורחים ומבקרים בקומה התחתונה ופשטות ארכיטקטונית חסכנית ככל שמטפסים במעלה הבניין לקומות המשמשות רק את בני המשפחה.

תזכו לשמוע על האופן בו גידלו ילדים במאה ה-18, על האופנה באותם ימים. האיפור באותן שנים הכיל כספית או חומר רעיל דומה, כך שנשים עשירות שיכלו להרשות לעצמן להתאפר מצאו עצמן עם פרצוף מצולק ומחורר תוך זמן קצר. שנים מאוחר יותר חוקק חוק שאסר על כך, בעיקר כי היו אלה האצילים שישבו בפרלמנט וראו את נשותיהן מתכערות עם הזמן. תשמעו גם את סיפורה של אחת המשרתות בבית שגרה באחת משכונות העוני הסמוכות, כמוה רווחו בדבלין עד שנות השישים והשבעים של המאה ה-20, עת פורקו והוחלפו בדיור ציבורי.

לא אספר עוד על הסיור במספר 29 על מנת לא לפגום בהנאה מביקורכם במוזיאון. תוכלו לערוך סיור וירטואלי במבנה אם בכל זאת תרצו ללמוד עוד על המקום. המוזיאון פתוח מידי יום מלבד ימי שני ואת שעות הפתיחה ניתן למצוא כאן. הוא נמצא באחת הפינות של כיכר מריון (המרוחקת מהפסל של אוסקר וויילד) והכניסה בגרם מדרגות היורד מהרחוב.

אז מהר, לפני ש(אולי) ייסגר.

בית מספר 29 ומימין לו המשרדים של ESB

המוזיאון הג'ורג'יאני של דבלין ממבט קרוב יותר

אם תרצו לקרוא עוד על דבלין הג'ורג'יאנית, אמליץ בחום להתחיל עם קריאה בוויקיפדיה.

על קצה המזלג, אם תרצו לראות עוד ולהתרשם מהמורשת הג'ורג'יאנית של דבלין, להלן מספר מקומות חשובים שמומלץ לבקר בדבלין:

רחוב הנרייטה (Henrietta Street) בצפון מרכז דבלין (מרחק הליכה קצרה מרחוב אוקונל) על דרך האבנים שבו מהווה נקודת חשובה לביקור. המבנים בו לא פתוחים לקהל הרחב, אבל אולי תמצאו את אחת הדלתות פתוחה ותזכו להציץ פנימה. המבנים במקום הם מהראשונים שקמו בדבלין הג'ורג'יאנית, אי שם בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-18. באותם ימים, הצד הצפוני של דבלין היה יוקרתי למדי.

 רחוב הנרייטה ו"קינג'ס אין" בסופו

בתוך בית מספר 7 ברחוב הנרייטה (Henrietta Street)

פנינה נוספת בצד הצפוני של העיר, לא הרחק מרחוב הנרייטה, היא כיכר מאונטג'וי (Mountjoy Square), הכיכר היחידה שהיא גם ריבוע (square, במידה ותהיתם לגבי מקור המילה). למרבה הצער, הגינה המקורית שעמדה במקום נהרסה ברובה ובמקומה ניצבת כיום פינת משחקים מודרנית ומגרשי טניס, כדורסל וקטרגל. אני מניח שאפשר להסתכל על הצד החיובי, המקום עדיין בשימוש. יותר עצוב הוא לגלות שכשליש מהבתים בכיכר אינם מקוריים, אלא נבנו בשנות התשעים של המאה ה-20 בהשראת המבנים מהמאה ה-18 שסבלו מהזנה ונהרסו. כפי שנרמז, החלק הצפוני של דבלין אינו נחשב איכותי מבחינת האוכלוסיה שחיה בו (הכללה גסה שגורמת עוול לרבים וטובים) וכיכר מאונטג'וי אינה שונה. התארחתי בכמה מהבתים במקום והתושבים אדיבים למדי, אך מדובר במיעוט שנלחם בטחנות הרוח של העוני שרווח באזור הזה, ממש במרכזה של דבלין.

הנוף הנשקף מחלון הקומה העליונה של בניין מספר 54 בכיכר Mountjoy

כיכר פיצוויליאם (Fitzwilliam Square) בצדה הדומי של מרכז דבלין אלמונית למדי ביחס לשתי הכיכרות הסמוכות לה (כיכר מריון וסטיפנס גרין). זה אולי המקום לציין שהגישה לגינה שבמרכזן של הכיכרות הג'ורג'יאניות הייתה שמורה לדיירי הרחוב. כל בעל דירה קיבל מפתח לגינה שהייתה מסוגרת בגדר ושערים כחלק מהסכם השכירות או הקנייה של הדירה. ביתר הגינות הג'ורג'יאניות בדבלין המנהג הזה נזנח במרוצת השנים והן נפתחו לציבור, אך כיכר פיצוויליאם עדיין משמרת את המנהג הזה (כמו הרבה כיכרות בלונדון, אגב, הסגורות לקהל הרחב) והגישה אליה חסומה לציבור, למעט במספר אירועים מיוחדים.

אף על פי שכנראה לא תזכו להלך בתוך הכיכר, מומלץ בחום לצעוד סביבה. היא הקטנה מבין הכיכרות הג'ורג'יאניות של דבלין, אך אחת היפות והמטופחות בה. הבתים נהדרים והדלתות יפהפיות.

כיכר פיצוויליאם בסתיו

הגינה המשותפת הנגישה רק לתושבים

סיור בכיכר

לא הרחק מהכיכר הנ"ל, שוכנת כיכר מריון (Merrion Square). בניגוד לסטיפנס גרין, על פי רוב הכיכר אינה גדושה במבקרים (אם כי אינה ריקה מאדם). לא הרחק מהמקום נולד וגדל הסופר אוסקר וויילד (שעל אף שהיה פעיל בלונדון הויקטוריאנית הוא אירי) ותמצאו במקום פסל אבן צבעוני שלו. אך אנו גולשים לתקופה מאוחרת בהרבה. כפי שפתחתי, הנקודה הטובה ביותר ללמוד על המקום היא בניין מספר 29 בפינת הכיכר, הוא המוזיאון הג'ורג'יאני של דבלין. למרבה הצער, רוב המבנים לא נגישים לקהל, אך עם קצת מזל אולי תוכלו להיכנס לאחדים מתוכם, שכן הם משכנים גופים ציבוריים וארגונים מסבירי פנים אחרים. רשמתי בעבר על כמה מבנים בעלי עניין, בקטע הזה.

אז זהו לבינתיים. קטע זה אינו מתיימר ואינו יכול לסכם כמאה שנים של דבלין בתקופת המלכים ג'ורג', ג'ורג', ג'ורג' וג'ורג'. כפי שרומא לא נבנתה ביום אחד, גם צמיחתה של דבלין הג'ורג'יאנית אינה סיפור קצר, אלא מאות אם לא אלפי סיפורים של יזמים, אנשי נדל"ן, שפיתחו את דבלין. חלקם התעשרו, אחרים נותרו חסרי כל (בועות נדל"ן היו גם אז). על אף החזות הדומה של המבנים, ניתן לזהות וריאציות רבות, ברוחב ובגובה המבנים, בעיטורים, באיכות הבנייה ועוד, בין אם בשל העובדה שהמבנים נבנו בשנים שונות ושופצו בתקופה אחרת ובין אם קבלן אחר עבד על המבנה המקורי.

התקופה הוויקטוריאנית שבאה אחריה, ראתה תנופה תעשייתית, סטנדרטיזציה של חומרי בנייה ושיטות עבודה, כך שהאינדיבידואליזם הנהדר של הבתים הג'ורג'יאנים הלך לאיבוד ופינה מקום לסגנון האדריכלי של האימפריה בה השמש לעולם לא שוקעת.

הכיכרות הג'ורג'יאניות שהזכרתי לעיל אינן היחידות, אך הן אלו המזכירות ביותר את צורתן המקורית. אם תרצו לראות עוד, תוכלו לבקר גם בכיכר פארנל הסמוכה לרחוב אוקנל, סטיפנס גרין שאין סיכוי שתפספסו (לפחות את הפארק הנאה) ובו עשרות מבנים מרתקים שכל אחד שווה קטע בפני עצמו ועוד המון שכיות חמדה.

המוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה

לאחרונה נכחתי בהרצאה מעניינת של ג'ניפר אומהוני (Jennifer O’Mahony) מהמוזיאון הלאומי של אירלנד, שעסקה בהיסטוריה של המוזיאון או ליתר דיוק של החלק המוקדש לארכאולוגיה ברחוב קילדייר. למדתי מההרצאה לא מעט על ההיסטוריה של הבניין והמיצגים בו וקטע זה נועד לסכם בקצרה את מה שאפשר למצוא במוזיאון בימינו (זה אגב לא נכלל בהרצאה) לעומת מה שהיה ניתן למצוא בעבר.

על הקמת המוזיאון הוחלט ב-1877 במסגרת ה-Dublin Science and Art Museum Act שנחקק באותה שנה. באותם ימים, אירלנד הייתה חלק אינטגרלי מן הממלכה המאוחדת (של בריטניה וחצי מהעולם) תחת ניצוחה של המלכה ויקטוריה. מסילות הרכבת שהחלו להיסלל מספר עשורים קודם לכן החלו להפוך את העולם לכפר קצת יותר גלובלי, אך עדיין טיולים ותיירות המון לא היו עניין של מה בכך. המבנה הוקם כשלוחה האירית של מוזיאון דרום קנזינגטון בלונדון (לימים מוזיאון ויקטוריה ואלברט).

הבניין המרשים של המוזיאון תוכנן על ידי אב (Thomas Newenham Deane) ובנו (לו היה שם דומה למדי) והוא ניצב ברחוב קילדייר (Kildare Street) במקביל לספריה הלאומית של אירלנד. מעת קבלת ההחלטה על הקמת המוזיאון ועד שעמד על תלו עברו כשלוש עשרה שנים. המבנה פתח שעריו בסוף אוגוסט 1890. לא ארחיב על האכיטקטורה של המבנה, אך אציין שהאדריכלים שמו דגש על שימוש בחומרים שנחצבו באירלנד ועבודת בנאיים מקומיים, אם כי חלקים מסויימים בכל זאת הוזמנו מעבר לים, למשל הדלתות שגולפו במיוחד בבית מלאכה איטלקי.

בשל היות המוזיאון בן טיפוחו של המוזיאון הלונדוני, יציקות ורפליקות של יצירות קלאסיות ואומנות רנסאנס נשלחו לדבלין (ואדינבורו בירת סקוטלנד, בדומה לציורים של טרנר, אם כי שם מדובר במקור ולא בהעתקים של אוצרות תרבות ממקומות מרוחקים). במאה ה-19, כפי שנכתב לעיל, טיולים לארצות רחוקות היו שמורים למעטים. האפשרות של תושבים מאירלנד לקפוץ לסוף שבוע בלונדון לא ממש הייתה קיימת. לכן, האוצרים של המוזיאונים לא חששו שאותה יצירה (או, כאמור, העתק של יצירה) יוצג במספר מוזיאונים. הרעיון היה להנגיש לציבור הרחב קלאסיקה שלא יכול היה להיחשף אליה בדרך אחרת. אותו היגיון, אגב, מכתיב את זה שמוזיאונים מסוג זה בבריטניה, כמו גם באירלנד, לא גובים תשלום עבור הכניסה. מדובר בשירות לציבור ומי שידו משגת יכול לתרום.

המאה העשרים הביאה עימה שני שינויים. האחד, ירידת קרנה של הרפליקה לטובת המקור. ראשית, טיולים הפכו זולים יותר ולכן מה הטעם להיכנס לבית נכות בדבלין כדי לראות פסל יווני, רומי או חזית קתדרלה איטלקית, כאשר אפשר לטייל לאגן הים התיכון? בנוסף, באופן כללי נוצרה מין כמיהה למקור (בין אם אצל אוצרי המוזיאונים, מבקרי המוזיאונים או שילוב של השניים) ולכן מוזיאונים התרכזו בהצגת פריטים אותנטיים, כי מה הטעם והערך באחזקת יציקות שאינן מעשה האומנות עצמו?

השינוי השני שהחל בעשור השני והסתיים בעשור השלישי של המאה ה-20 קשור לעליית הלאומיות האירית, המרד בבריטים והקמת המדינה האירית החופשית והרפובליקה לאחריה. זה הקטין את החיבה כלפי התבליטים והפסלים שלא זאת בלבד שאינם המקור, אלא סימנו את הטעם הבריטי. בנוסף, ואולי אף חשוב מכך, בניין המוזיאון ברחוב קילדייר היה צר מלהכיל את כל המיצגים והצורך להציג ממצאים מרחבי אי האיזמרגד, פרטים שחושפים את ההיסטוריה העשירה והמגוונת של אירלנד והאירים גבר על הצורך להציג העתקי גבס של אומנות קלאסית שהיו אופנה בריטית ויקטוריאנית.

וכך נעלמו רוב היצירות ופינו מקומן למיצגים חדשים (על חלקם בעוד רגע קט). חלק מהפסלים והתבליטים נותצו והושמדו בשנות ה-20, אחרים אוכסנו (ועודם מאוכסנים) ב-UCD, אחת האוניברסיטאות בדבלין ומספר מועט של תבליטים עדיין נמצא בבניין המוזיאון, אם כי אינם מוצגים לעיני הקהל הרחב (אלא נמצאים בחדר ההרצאות בו התקיימה ההרצאה. ראו אחת התמונות בהמשך).

למותר לציין שמדובר באבידה טרגית. סוף המאה ה-20 והמאה שלנו הביאו עימם עניין מחודש ברפליקות. בראש ובראשונה, המאה ה-19 התרחקה ומה שנראה בתחילת המאה ה-20 כטעם רע של העשורים הקודמים הפך מיושן מספיק כדי לעורר שוב עניין. בנוסף, פגעי מזג האוויר, גשם חומצי, ביזה, ונדליזם ועוד יתר רעות חולות שרווחות בעולמנו השחיתו את הפסלים המקוריים ואף הביעו להעלמותם בחלק מהמקרים וכך הרפליקות הפכו לתיעוד היסטורי של מה שהיה ואינו עוד.

מי שביקר ב-V&A בלונדון ודאי מבין את החוויה המרגשת שבצפייה באותם פסלים נהדרים. העובדה שהם רק שעתוק אינה פוגמת בעוצמת החוויה בכהו זה. בדבלין, אפשר למצוא רפליקות בשלוחה אחרת של המוזיאון הלאומי, זו לאומנות דקורטיבית בקולינס באראקס. כתבתי על תערוכת הצלבים הגבוהים בעבר וישנן דוגמאות נוספות.

אוקי, נדמה לי שבשלב זה אפשר להפסיק להתייפח על מה שלא נמצא עוד במוזיאון ואפשר לדבר על מה שכן יש שם. סיור בכל המוזיאון יגזול שעות רבות ולכן אתמקד רק במספר פריטים החביבים עלי.

אם לרשותכם זמן קצר, מיד לאחר שתחלפו על פני היכל הכניסה המרשים של המוזיאון, אותה כיפה עם תקרת תכלת
(שפעם שימשה כהיכל להצגת אותם פסלים יצוקים), פנו ימינה ותגיעו לאוצרות המוזיאון (The Treasury). כפי שרומז השם, מדובר באוסף הפריטים הכי חשובים במוזיאון, למשל פסל אבן עגול שהוא לא פחות מאשר ראש עם שלושה פרצופים. לאנשים שחיו לפני כאלפיים שנה היה דמיון נהדר! הנה לכם סרטון קצרצר של הפסל:

עוד מאוצרות המוזיאון הלאומי של אירלנד הם הסיכה מטארה (The Tara Brooch) שהיא אחת הדוגמאות המרשימות ביותר לצורפות קלטית. בגלריה סמוכה בחדר המכיל פסיפס עם שמות כל היבשות בהן שלטה האימפריה הבריטית (מה שהוביל לכך שבמשך שנים הרצפה כוסתה במרבד מקיר לקיר והוצנעה מהציבור, מה שלמרבה המזל שימר אותה באופן פנטסטי), תוכלו למצוא דפים המכיל פסוקי תהילים באירית מסביבות שנת 800 לספירה והשתמרו נהדר באדמת בוג במחוז טיפררי עד שהתגלו לפני כעשור.

ואם כבר הזכרנו את הבוג, אל תשכחו את אנשי הבוג עליהם כבר כתבתי בעבר. זה בהחלט מיצג שייחרט בזכרונכם לזמן רב. כדי להגיע אליהם, בכניסה פנו שמאלה. לפני כן, תחלפו על פני סירת עץ ויקינגית ארוכה, כמדומני הארוכה שנמצאה באירלנד. אם אתם מגיעים לאירלנד בטיסה של ריינאייר (Ryanair), תגלו שהוויקינגים הגיעו לאירלנד בתנאים גרועים אף יותר, על אף שקשה לדמיין זאת. מעל הסירה תראו תמונה הממחישה את הלוליינות ההנדסית שנדרשה כדי להכניס את הסירה הארוכה אל תוך המוזיאון.

עוד על הוויקינגים תוכלו ללמוד בתצוגה בקומה השנייה (לאחר שעליתם בגרם המדרגות המרכזי פנו שמאלה, כלומר בדיוק מעל אוצרות המוזיאון. בקומה השנייה גם חלק שמוקדש לימי הביניים באירלנד. אדמתה הבוצית והביצתית של אירלנד לא הפכה את המסע הצבאי קל. אך על פי כן תוכלו למצוא שריונות אבירים, חרבות, מגנים ועוד שלל אביזרים שהיו מצרך מבוקש בימי הביניים. נסו לחפש באזור כתובת עץ גדולה שהורדה מבניין אי שם באחד הכפרים באירלנד. בעבר כתובות מסוג זה היו נפוצות למדי וכיום זו הדוגמא האחרונה ששרדה באי.

ישנן עוד תערוכות על עבודות זהב (צורפות עתיקה), פרה-היסטוריה, חיים ומוות, קרמיקה וזכוכית מקפריסין (אני מניח שמדובר באחוות איים) ועוד. באופן אישי החלק שחביב עלי במיוחד הוא האזור שמוקדש למצרים העתיקה. כן, ראיתי סרקופגים של פרעונים גדולים יותר ותצוגות שהכילו יותר מומיות. אך החדר הקטן והאינטימי מלמד רבות על שושלות מצרים וכבונוס, ארון הקבורה פתוח וכך תוכלו להתרשם מיופיים של העיטורים הצבעוניים בתוך ומחוץ לסרקופג בו זמנית.

לסיכום, אם הזדמנתם לדבלין, אל תתעצלו ובקרו במוזיאון הלאומי. הכניסה לא כרוכה בתשלום. ותוכלו לרכוש מזכרות חביבות בחנות המוזיאון היפהפיה.

לקריאה נוספת:

המוזיאון הלאומי של אירלנד בוויקיפדיה

הספרייה הלאומית של אירלנד הנמצאת סמוך בבניין סימטרי (בבלוג זה)

ליינסטר האוס, הפרלמנט האירי, הסמוך (בבלוג זה)

התבליטים שעיטרו את המוזיאון וכעת נמצאים באולם צדדי

המבנה האלגנטי של המוזיאון השוכן ברחוב קילדייר

הסיכה של טרה - The Tara Brooch

אינטרנט חינם בדבלין

אחד הדברים החשובים ביותר למטיילים הוא האפשרות להתקשר. בימינו, חיבור לאינטרנט הוא מצרך בסיסי ביותר. חיבור אינטרנט סלולארי עשוי להיות עניין יקר כאשר מטיילים ועוברים בין מדינה למדינה. לפיכך, השירות החדש שהושק היום במספר נקודות בדבלין בהחלט עשוי להיות שימושי לתיירים שרוצים לבדוק אימייל, לעדכן את פייסבוק וכדומה מבלי להרגיש חבטה קלה בארנק.

אתם מוזמנים לבדוק את המפה של הנקודות החמות (WiFi) החינמיות בדבלין. הן מכסות מספר רב של אתרי תיירות ונקודות עניין. בנוסף אתם יכולים לקרוא על כך עוד באתר של מועצת העיר דבלין או בכתבה הזו בג'ורנאל.

שלט אינטרנט חופשי בדבלין

 ראש העיר דבלין משיק את השירות (מקור)

 תמונת שלט WiFi שצילמתי ליד סטיפנס גרין

ויליאם טרנר - תזכורת

במידה ולא שמתם לב, אנו בעיצומו של חודש ינואר, מה שאומר שהחודש (והחודש בלבד, כמידי שנה) הגלרייה הלאומית של אירלנד מציגה את יצירותיו הנהדרות של ג'וזף וויליאם טרנר.

כתבתי על התערוכה והדרך בה התגלגלו ציורי הנוף המהרהיבים של טרנר לדבלין לפני כשנה ולכן לא ארחיב. עוד על התערוכה באתר הגלרייה הלאומית של אירלנד.

אז אם אתם בדבלין החודש, אל תשכחו לעבור בגלרייה שנמצאת בכיכר מריון (Merrion Square).

ארמון הדוג'ה בוונציה מאת ויליאם טרנר המוצג בגלרייה הלאומית של דבלין (בהגדלה באתר הטייט)

בעקבות פיל לינוט

ב-4 בינואר 1986 הלך לעולמו פיל לינוט (Phil Lynott) מי שהיה סולן להקת הרוק ת'ין ליזי (Thin Lizzy).
גם אם אינכם מכירים את הרפרטואר של הלהקה, ודאי תזהו את הגרסה שלהם לשיר האירי הנודע Whiskey in the jar (גידי גוב בזמנו שר "זה סימן שאתה צעיר" על רקע אותה המנגינה). אתם מוזמנים להאזין לשירים כמו The boys are back in town או לשיר הנהדר Jailbreak (נכתב שנים רבות לפני שהומצא ה-iPhone) והשיר החביב עלי Dancing in the moonlight.

אם מסיבה זו או אחרת אתם חושבים על לעזוב את דבלין, מכירים מישהו שעוזב, או לחילופין מתגברים על פרידה קשה, שיר שמומלץ ללב שבור או אנשים שעוזבים את דבלין הוא השיר Dublin. אחד השירים המרגשים ביותר ששמעתי. הטון הנוּגֶה פשוט נהדר.

בשלב מסויים פתח פיל לינוט בקריירת סולו, קצרה למדי, שכן הוא נפטר בדמי מימיו כתוצאה משימוש בסמים. אחד השירים המפורסמים משלב זה בקריירה שלו הוא השיר Old Town מ-1982. הקליפ צולם בדבלין ומציג מקומות מוכרים כפי שנראו לפני שלושים שנה. הקליפ להתרשמותכם:

העמוד הזה מוקדש לאתרים בהם צולם הקליפ. ודאי זיהיתם את גשר ה'פני (Ha'Penny Bridge), אולי המפורסם שבגשרי דבלין, שכאשר נתפתח גבו חצי פני עבור הפריוולגיה לעבור עליו (ומכאן השם), שנים בטרם הפך יעד לנעילת מנעולי האהבה. את רחוב גרפטון (Grafton Street) קצת יותר קשה לזהות, אם כי החנויות מסגירות. הרחוב שהפך למדרחוב בראשית שנות השמונים, אך ב-1982 עדיין אפשר היה לנסוע דרכו (כפי שרואים בבירור בסרטון הנהדר הזה מ-1982 אליו הגעתי דרך העמוד בבלוג הזה) הוא רחוב הקניות החשוב ביותר של דבלין וכיום לידו ניצב פסל של לינוט (ראו תמונה למטה). בקליפ נראה לינוט יושב וממרר בפאב, הוא The Long Hall, פאב מקסים הנמצא ברחוב Great George's Street South, לא הרחק מטמפל בר. הבר מומלץ לביקור כמובן.

עוד תוכלו לראות בקליפ את פיל מנגן בחצוצרה באחד הפארקים החביבים עלי, פארק הרברט שנמצא בין שתי שכונות היוקרה של דבלין, דוני ברוק (Donny Brook) ובולסברידג' (Ballsbridge). המקום מזכיר את סטיפנס גרין, אך ללא המוני המבקרים. בסוף הקליפ נראה לינוט צועד לעבר מגדלור אדום, הוא המגדלול המפורסם של פולבג (Poolbeg) על שובר הגלים הדרומי של נמל דבלין. ניתן להגיע למקום בקלות עם אופניים (או רכב). לטעמי האישי המקום נראה טוב יותר בתמונות מאשר במציאות, אבל עדיין ביקור הוא בהחלט חוויה מומלצת.

כאמור, היום לפני 26 שנה מת פיל לינוט, אחד מיקיריה של דבלין, אדם ססגוני ומעניין שיצר מוזיקה טובה.
עוד על פיל לינוט תוכלו לקרוא בעברית באתר מומה.

פסלו של פיל לינוט (Phil Lynott), דבלין