הגן על אופנייך בדבלין

הגעתי לסרטון הבא דרך האתר דבלין סייקלינג קמפיין.

הם מסבירים כיצד להגן על האופניים בדבלין. כמובן, זה יעזור לכם עם מידע כיצד למנוע גניבת אופניים בכל מקום בעולם, אבל כאמור, הסרטון שם דגש על דבלין ומביא שלל דוגמאות. צפייה נעימה:

ואל תשכחו את בלוג רוכבי האופניים של דבלין.

תקרית הפרפוצי'נו

בבית קפה דבלינאי מפורסם, התקבל לאחרונה מכתב מרשת ידועה שאיימה בהליכים משפטיים כנגד העסק. ומעשה שהיה כך היה...

בית הקפה הבריסטה הקירח (The Bald Barista) הוא מוסד ידוע בדבלין. הוא קם לפני מספר שנים על ידי באז פנדל (Buzz Fendall), בחור מניו זילנד שחי בדבלין כבר שנים רבות. המקום שוכן בבית אוולון ברחוב אונגייר (המשך של רחוב ג'ורג' הגדול מצד אחד וקמדן בצד השני). במקום מתגאים בהגשת קפה אומנותי ואיכותי.

לאחרונה, על אף שאירלנד לא מצטיינת בקיץ מהחמים בתבל, הציעו במקום משקה קפה קר קיצי תחת השם פרפוצ'ינו (Frappuccino), שם שהוא די גנרי למשאות קפוצ'ינו קרים. אך מסתבר שהשם פרפוצ'ינו הוא סימן מסחרי של חברת סטארבקס, רשת בתי הקפה האמריקנית לה סניפים רבים בדבלין, הידועה בעיקר בהפצת קפה בינוני+ במחירים מופקעים למדי.

משגילו בסטארבקס שהבריסטה הקירח משתמש בשם שהם רשמו כסימן מסחרי שלהם, שלחו מכתב לבריסטה ודרשו בתוקף שייחדל להשתמש בשם ויסיר אותו מהתפריטים במקום. אם לא יעשה זאת תוך 14 ימים, כך איימו הפרקליטים של סטארבקס, הם ינקטו נגדו בהליכים משפטיים.

עוד באותו היום, הסיר באז את המשקה מהתפריט, או יותר נכון את השם הממותג. מעתה פשוט בקשו קפה קר (Ice Coffee) עד שיימצא למשקה הקפה הצונן שם חדש.

סטארבקס הוכיחו את קטנוניותם. האם השם הוא באמת מה שמשפיע על לקוחות לבחור בקפה הקר ולא במוקה רותחת? האם רבבות לקוחות, אלפים, מאות, עשרות או אפילו לקוח אחד נכנס לבריסטה הקירח ואמר, "וואו, יש כאן פרפוצ'ינו, אזמין אחד" ולא היה עושה זאת לו היה נעשה שימוש בשם אחר או אם סטארבקס לא היו "משקיעים" בפיתוח המותג?

בכל מקרה, באז רגיש לענייני מיתוג. הוא בעצמו פיתח את קפה פיקס לפני מספר שנים שמשווק לבתי קפה שונים בעיר. מאז רבים משתמשים בתערובת הקפה, אך לטעמו לא מעניקים את הערך המוסף שהמותג שלו אמור לשדר ולכן הוא בעצמו מנסה להרחיק ולבדל עצמו מהמותג. הוא אפילו שינה מעט את גוון הכתום של הבריסטה הקירח.

תוכלו לקרוא עוד על הסיפור של הבריסטה הקירח וסטארבקס כאן. הסיפור זכה לתיאורים ציניים כגון Oh Frap (על משקל Oh crap) וכן F*****ccino.

בתי קפה בדבלין

וזו הזדמנות נהדרת לספר על בתי קפה בדבלין. אני באופן אישי לא שותה קפה (כוס מים זה די והותר עבורי), אולם אני מכיר בעובדת החיים שיש אנשים שלא יכולים להתחיל את היום ללא ספל קפה והמהדרים אף לא מתפקדים ללא שימון הגוף בכוס קפה בכל כמה שעות ולכן חשוב לאזכר כמה מהמקומות המשובחים ביותר לשתיית קפה בדבלין.

אין בכוונתי לכתוב סקירה מקיפה על בתי הקפה בדבלין (שוב, אני לא מרבה בשתיית הזהב השחור) ואין זו רשימה מלאה. ודאי ישנם מקומות טובים שלא נכנסו לרשימה, למשל The Cake Cafe הנמצא ליד רחוב קאמדן שזוכה לשבחים רבים, אך טרם ביקרתי בו בעצמי (אם אתם מכירים מקום שחושבים שראוי להיכנס לרשימה, אתם מזומנים להשאיר תגובה) ואולי יש קוראים שלא יאהבו את הרשימה שלהלן. ואף על פי כן, הנה רשימת בתי הקפה הטובים בדבלין:

הבריסטה הקירח

מבלי להכביר במילים, שכן זאת כבר עשינו מספר פסקאות קודם לכן, הבריסטה הקירח מגיש את קפה איכותי ויפהפה. הוא ממוקם ברחוב אונגייר, כחמש עד עשר דקות הליכה נינוחה מסטיפנס גרין.
במורד הרחוב ישנו עוד סניף של הבריסטה המגיש קפה טייק אווי.

במקום מוכרים עוגות, עוגיות, כריכים ובוריטוס.
הטבעונים והרגישים ללקטוז שביניכם יכולים להזמין קפה עם סויה.

החסרון המרכזי של המקום הוא האובססיביות של הבעלים עם המותג. מצד אחד, זה אמיץ ומעורר הערכה להתגאות בקרחת במקום לנסות להסתיר אותה. מצד שני, לאחרונה באז, האיש והקרחת, קעקע את שם העסק וסמל המקום המסולסל על קרקפתו נטולת השיער, כלומר הוא מעט הגזים עם קידום המותג בכל מחיר.

שוקולד חם בבריסטה הקירח

קפה לאטה

כך תזהו את בית הקפה מבחוץ

אומנות הקפה

מקום נוסף המתגאה בקפה איכותי המוגש בצורה אומנותית ומהפנטת הוא "אומנות הקפה" (The Art of Coffee). המקום מנוהל על ידי בחור רוסי, אם אינני טועה, וזכה במספר תחרויות בריסטה.

יש להם שני סניפים, אחד בדוקלנדס (לאלו שעובדים בגוגל, פייסבוק או סתם נמצאים באזור) והשני ברחוב הארקורט (Harcourt), לא הרחק מהבריסטה הקירח.
רבים מחשיבים את הקפה שלהם כטוב יותר מזה של הבריסטה הקירח, אך מי אני שאשפוט? השוקולד החם והצ'אי לאטה מעט שונים בסגנון מזה של הבריסטה.
גם כאן תוכלו ליהנות משלל עוגות ומאפים ולבקש חלב סויה ללא תוספת תשלום (ביתר המקומות, על פי רוב, שימוש בחלב סויה דורש תוספת של כחצי אירו).

אומנות הקפה

צ'אי לאטה או תה עם חלב (סויה)

ביווליס

אמרתם בית קפה בדבלין, אמרתם ביווליס (Bewleys), עסק שהיה משפחתי מ-1840, עד אשר הצאצאים החליטו שעסקי הקפה הם לא בשבילם ומכרו אותו לפסל אירי נודע העונה לשם פטריק קמפבל או פדי קמפבל אם להשתמש בכינוי האירי באמצע שנות השמונים.
הסניף שלהם ברחוב גרפטון שווה ביקור גם אם אין בכוונתכם לשתות. הדקורציה במקום נהדרת ובתקופת חג המולד ישנה תצוגת בובות ברוח החג. את קישוטי הכריסמס, כמו רוב הפסלים הפזורים בבית הקפה, עיצב הבעלים.
עוד כמה מילים על הדקורציה במקום. מעבר לפסיפס המעטר את המקום, אם תשבו בחלק האחורי של החנות, תזכו ליהנות מחלונות הויטראז' המהממים של אומן הזכוכית הנודע (וכן מאייר) הארי קלרק (Harry Clarke). זה מסוג הדברים שקשה לאמוד את מחירם, שכן האומן לא עימנו מזה כשמונים שנה.

לאחרונה שופץ עוד סניף של ביווליס ברחוב ווסטמורלנד, לא הרחק מגשר אוקונל. אבל המקום מתוחזק על ידי סטארבקס (ואתם יודעים מה הטעם של סטארבקס, כי הוא אותו דבר בכל מקום) ומרבית הדקורציה הפנימית נהרסה. לשון אחר, הכניסה למקום היא קנקן יפה שלא ממש מעיד על תוכנו, אם להשתמש בביטויים מעולם התה.

באופן אישי, אני מעט סולד מטיב השירות במקום. אם אתם לא מגיעים בחליפה, המלצרים יעקמו את האף ובאופן כללי ישנה ציפייה שתזמינו ארוחת בוקר מלאה ולא רק ספל קפה. ואף על פי כן, ביווליס הוא אתר חובה למבקרים בדבלין.

סניף Bewley's ברחוב Grafton

חלונות הויטראז' של הארי קלרק

קוסטה ברחוב נאסו

רשת בתי קפה גרועה לא פחות מזו של סטארבקס (ואולי אף גרועה יותר) היא קוסטה. הם באמת עוד סטארבקס עם שם אחר, לוגו שונה וגוון אדמדם במקום ירקרק.
יש להם סניפים רבים ברחבי הרפובליקה האירית בכלל ודבלין בפרט. רובם משעממים, מהסוג שתראו בכל מקום, אך סניף אחד, יפה במיוחד, הוא זה בפינת הרחובות נאסו ודוסון, ממש כאן.

אם אתם מעוניינים בקפה בינוני במחיר שווה לכל נפש, אך חשוב לכם לשבת במקום יפה ונמאס לכם מביווליס או השירות האומלל שלהם, זה בהחלט המקום עבורכם.

אגב, אם אתם רוצים לשבת במקום יפהפה עם שירות נהדר, נסו את הבנק בקולג' גרין.  הואיל ומדובר בגסטרופאב, כלומר פאב שמגיש אוכל, לא הקדשתי לו קטע בפני עצמו, אבל הוא בהחלט שווה ביקור ומגיש גם קפה, שוקו וכמובן גם אלכוהול.

סניף קפה קוסטה

קאו קפה

בקאו קפה (Keogh) אשר ברחוב טרינטי, סימטה קטנה היוצאת מדיים סטריטי (Dame Street) מגישים קפה. קפה לא רע בכלל.
אבל הסיבה המרכזית שאני ממליץ על המקום הזה הוא המאפינס, מאפינים, קאפקייקס, קאפקייקים או איך שלא תקראו לעוגות הללו.
באירו ותשעים, תוכלו לקבל מאפין עם פירות יער ושוקולד לבן, תפוחים וקינמון, אגס ותפוח, לימון ושוקולנד לבן, פטל ועוד שלל טעמים, רובם ככולם עם המון פירות בפנים. על פי רוב, המאפינים חמים, שכן הם נאפים במטבח שנמצא בקומת המרתף.

על אף שהמקום מעוצב בצורה פחות או יותר נחמדה, הוא צפוף ודחוק למדי, כך שהייתי ממליץ לקחת את המאפין עמכם ולשבת להתענג עליו במקום אחר. זה גם מעט יותר זול כאשר לוקחים את העוגה החוצה ולא עושים שימוש בהיצע המקומות המוגבל.

קאו - הם הספיקו לשנות מעט את החזית, אבל היא עדיין ניתנת לזיהוי

האפרסקים של קייסי

 את KC Peaches לא הייתי מגדיר כבית קפה. כלומר הם יכינו לכם קפה נהדר ויגישו עוגות מעולות. אבל בבית קפה טיפוסי אין על פי רוב מזנון בופה (ניסיתי פעם אחת, לא היה רע, אבל לא מדובר באוכל הכי טוב שאפשר להשיג בדבלין) או מרתף יינות כמו זה שבמקום.

בסוף השבוע המקום שליו למדי, אך אם תבקרו במקום בימות השבוע במהלך שנת הלימודים, צפו מפגש עם עשרות סטודנטים רועשים מטריניטי קולג' הסמוך.
הם ממוקמים ברחוב נאסו Nassau Street ויש להם סניף ברחוב פירס, בדוקלנס.

קייסי פיצ'ס - מבט מהקומה השנייה

הגלריה הלאומית

בין אם אתם מבקרים בדבלין לזמן קצר ובין אם אתם גרים כאן תקופה ארוכה, הגלרייה הלאומית של אירלנד היא מקום מומלץ לביקור בשל שלל התערוכות (כתבתי למשל על התערוכה של טרנר המוצגת מידי חודש ינואר). אם אתם כאן, ודאי תרצו להיכנס לקפיטריה המציעה שלל עוגות, מאכלים וקפה לא רע בכלל. במהרה תגלו גם שמדובר בבית קפה שנעים לשבת בו גם אם לא מבקרים אף ציור או פסל בגלרייה, שכן המקום גדול, תמיד יש מקום והמלצרים במקום לא יבהו בכם במטרה לגרום לכם לעזוב.

בבוקר, מלצרים יעברו על פניכם עם קנקן קפה וימזגו לכם עוד כאשר הספל שלכם יתרוקן. מומלץ למכורים לקפאין.

הגלריה הלאומית - הקפיטריה בצד שמאל

דרך המשי - צ'סטר ביטי

המלצתי לא פעם על ביקור בספריית צ'סטר ביטי, המוזיאון הנהדר המתחבא מאחורי טירת דבלין.
בקומת הקרקע במוזיאון, ממוקמת מסעדת דרך המשי המציעה מגוון מאכלים אוריינטליים בכלל ומזרח תיכוניים בפרט.
השף במקום, אברהם פלאן, נולד בירושלים, כך שאם אתם מתגעגעים למאכלים מהלבנט או לחילופין מבקרים בדבלין זמן קצר אך לא מעוניינים בהתנסות קולינרית עם מזון לא מוכר ומעדיפים את האוכל המוכר מישראל, זה המקום בשבילכם.

מצד שני, האווירה במקום שונה מהמסעדות המזרחיות בישראל, על אחת כמה וכמה מדוכני הפלאפל והשאוורמה. צפו לקהל סועדים אליטיסטי יותר מזה אליו אתם מורגלים ממסעדת אווזי.

הקפה במקום גם הוא מצוין (זו הסיבה שהמקום נמצא ברשימה זו) ותוכלו להתענג עליו עם בקלאווה טרייה ולעיתים אף עם כנאפה.
החסרון המרכזי הוא שעות הפתיחה הלא גמישות במיוחד, החופפות לאלו בהן המוזיאון פתוח.

ספריית צ'סטר ביטי - דרך המשי בצד שמאל

קארלוצ'יו - קפה איטלקי

המקום האחרון אליו אתייחס הוא קארלוצ'יו. מדובר במסעדה איטלקית, עם כל הפסטה והפיצה הכרוכים בדבר. למען האמת, מדובר ברשת די גדולה עם סניפים רבים ברחבי הממלכה המאוחדת (בריטניה) ובעוד מספר מקומות עם סניף אחד בדבלין.
בשעות הבוקר, המקום מגיש קפה, תה, משקה שוקולד איטלקי סמיך, יחד עם שלל עוגות, קרואסונים ומאפים איטלקיים וצרפתיים אחרים.

המסעדה ממוקמת ברחוב דוסון (Dawson). בניגוד לגלרייה הלאומית שהוזכרה קודם, בה תוכלו לשרוץ שעות ארוכות מבלי להידרש להזמין דבר, ברגע שתלגמו את הלגימה האחרונה מהספל שלכם, מלצר עם מבטא איטלקי כבד יישאל אתכם אם אתם רוצים להזמין משהו נוסף ואם תשיבו פניו ריקם, הוא יציע לכם את החשבון. לא סימפטי במיוחד, אבל מצד שני מדובר במסעדה ולא בבית קפה.

 עוגת הלוגו של קארלוצ'יו. אותי השם הצחיק

תם אך לא נשלם. הרשימה לעיל חלקית ואשתדל לעדכן אותה אם וכאשר אני מגלה מקום חדש שאני סבור שראוי להיכנס לרשימה.

בינתיים, אם טרם מצאתם מקום לשתות בו קפה בדבלין, כולי תקווה שהרשימה הנ"ל תעזור.


עדכון 27 אוגוסט

 לפני מספר שבועות ביקרתי בקריפט (Crypt) שמתחת לקתדרלת כרייסט צ'רץ' (Christ Church Cathedral). לאחרונה נפתח במקום בית קפה. ההיצע די סטנדרטי עם תה וקפה של ביווליס (ראו למעלה) ומספר עוגות. אבל האווירה של המרתף החשוך של הכנסייה באמת מיוחדת. והמקום גם לא סואן במיוחד, כך שאם אתם מחפשים שקט, זה בהחלט המקום עבורכם.

מבחינה היסטורית, נהגו לאכסן במקום יין (כן, שיכר ודת הולכים יד ביד), בין היתר, כך שאפילו לא מדובר בשינוי ייעוד המבנה. תפילה למעלה, עינוגים למטה.
בהחלט מומלץ למבקרים בכרייסט צ'רץ' או באזור הכנסיה (על אף שהמקום נמצא בדבלין 8, הוא במרכז העיר).

להיות או לא להיות? שייקספיר בדבלין!

 בתחילת אוגוסט הקרוב, שזה ממש אוטוטו, יתקיים באייבי גארדן (Iveagh Gardens, הגנים הנהדרים שכה סמוכים לסטיפנס גרין, אך משום מה נחבאים אל הכלים, התיירים ואף התושבים) מופע חוצות של של הסערה או הסופה (או במקור, The Tempest) של שייקספיר.

ההצגה תוצג מספר פעמים. בשבע בערב (19:00) ב-3, ובין ה-7 ל-10 באוגוסט במהלך השבוע וכן בשלוש בצהריים (15:00) ב-4, 5, 11 ו-12 באוגוסט בסופי שבוע.  אין צורך להזמין כרטיסים או להירשם מראש, אך אזור המופע ייפתח כחצי שעה לפני ההצגה.

מדובר במסורת למדי חדשה שהחלה בשנה שעברה עם הצגת רומיאו ויוליה באוויר הפתוח.

תוכלו לקרוא עוד על המופע בכתבה הזו בז'ורנאל.

ואם אתם חובבי שייקספיר, אך לא התמזל מזלכם להיות באייבי גארדנס בימים הנ"ל, נסו להכווין את הטיול שלכם בדבלין לחודש יוני. מידי שנה, מתקיים ביוני פסטיבל שייקספיר בטריניטי קולג'.

כך זה נראה למשל ב-31 במאי 2011:

פסטיביל שייקספיר 2011 - טריניטי קולג', דבלין

וכפי שאמר שייקספיר, העולם כולו במה והאנשים שחקנים. אז אל תשכחו לאת החלק שלכם במופע.

הצלבים הגבוהים

אני מניח שאין מי שלא שמע על הנמר הקלטי שבסוף העשור הקודם התגלה כחתול מנומנם או לפחות נמר של נייר.

על נמרים לא נדון כאן כיום, אבל בהחלט נדון בפן אחד (מיני רבים) של הקלטים.

הקלטים הם קבוצת עמים שחיו באירופה עוד בטרם רמוס ורומולוס הקימו את רומא וממשיכי דרכם את אחת האימפריות המרשימות שידע העולם - האימפריה הרומית כמובן. במרוצת השנים הם נדחקו מהשטחים הנרחבים בהם חיו על פני היבשת ומצאו נחלה בעיקר במערב אירופה.

הקלטים הגיעו בין היתר לאירלנד והפכו מזוהים למדי עם האי. גלים של פשיטות על אי האיזמרגד - ויקינגים אימתניים שבאו לשעבד את האיכרים הקלטיים, נורמנים ויתר קבוצות מהאי הבריטי שהגיעו לאירלנד כדי לעשוק את המקומיים במשך מאות בשנים - לא הצליחו למחוק את הזהות הקלטית, אלא אף חידדו אותה.

אחד הסמלים של המורשת הקלטית, לפחות מאז הימים שפטריק הקדוש הביא את בשורת הנצרות לאירלנד, הוא הצלבים הקלטים. מעט קשה לתאר אותם, אך כל מי שראה את הצלב עם העיגול, מעין מטרה עם רגל מוארכת, יזהה אותו בנקל.

הצלבים הקלטים פזורים ברחבי אירלנד, בבתי קברות ואתרים בעלי חשיבות היסטורית. על פי רוב הם מקושטים בעיטורים קלטים מרהיבים. אם אתם מתקשים לדמיין אומנות קלטית, אתם יותר ממוזמנים מלקרוא על כך בוויקיפדיה בערך העוסק באומנות קלטית.

 אם אתם נמצאים בדבלין ורוצים לטעום מהמורשת האירית, למוזיאון הלאומי בקולינס בארקס (Collins Barracks נמצא במרחק הליכה קצרה מתחנת הרכבת יוסטון או לחילופין על הקו האדום של הלואס, החשמלית של דבלין) יש תערוכה שרצה מזה כשנה (ולפי שעה היא ממשיכה לרוץ) במיוחד עבורכם. תערוכת הצלבים הגבוהים.

לא מדובר בצלבים המקוריים, אלא ביציקות מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. ששת הצלבים הם העתקים מדוייקים ומרשימים של צלבים קלטים מקוריים מהמאה ה-9 עד ה-12 הפזורים במחוזות שונים באירלנד והוזמנו על ידי מיטב המוזיאונים באנגליה, ארה"ב ואוסטרליה, בימים בהם טיולים למקור לא היו עניין של מה בכך.

אך אל תתנו לעובדה שמדובר בהעתקים להפחית מגודל המוצגים. התהליך המסובך של הכנת התבנית ליציקה עלול לפגוע במקור ולכן זמן קצר לאחר שהצלבים הללו נוצרו הפסיקו לייצר עוד כמותם. הרפליקות, בגודל מקורי, מרשימות בפני עצמן.

יהיה מעט קשה לתאר במילים את הרושם העז שצלבי הענק הבהירים יוצרים בעיני המתבונן הנכנס לחדר החשוך בו הם נמצאים במוזיאון. התאורה לא מותירה לצופה ברירה אלא להבחין בשלל הפרטים, שלעיתים לא ניתן להבחין בהם בצלבים המקוריים החשופים לפגעי מזג האוויר.

הביקור בתערוכה, כמו בשאר חלקי המוזיאון (המוזיאון בקולינס בארקס מוקדש לאומנות מעשית, בדומה ל-V&A בלונדון והוא בהחלט מומלץ לביקור בן מספר שעות) הוא חינם אין כסף.

ואם אחרי ביקור בתערוכה יתעורר בכם התיאבון לעוד צלבים, העמוד הבא מרכז אתרים ברחבי אירלנד בהם אפשר לראות את הצלבים הגבוהים.

לקריאה נוספת על הצלבים הגבוהים.

צלב קלטי ודגל אירלנד מפרחים - הארולדס קרוס, דבלין

מנעולי האהבה

שלום.

היום נעסוק ברומנטיקה, רומנטיקה בסגנון אירי.

אם יצא לכם לחצות את גשר ה'פני (Ha'Penny Bridge), גשר פלדה קשתי להולכי רגל שהוא אחד מסמליה של דבלין כבר כמעט 200 שנה (הגשר נחנך ב-1816. בזמנו ביקשו חצי פני, סכום לא מבוטל באותם ימים, בעבור הפריווילגיה לחצות את נהר הליפי על פני הגשר ומכאן הכינוי הנפוץ לגשרון), אולי הבחנתם בעשרות מנעולים המחוברים לגשר. אולי גם תהיתם איך הגיעו לשם, מי שם אותם שם, מה הם מסמלים והאם יישארו שם לעד.

גשר הא'פני

הסיפר מאחורי המנעולים הללו הוא אולי אחד הסיפורים האנושיים העתיקים ביותר - האהבה.

וכפי שהאהבה האנושית אוניברסאלית, כך גם המנעולים שעל הגשר בדבלין אינם יחודיים לעיר הנאווה.

ברחבי אירופה נוהגים זוגות להצמיד מנעולים לגדרות, שערים וכפי שכבר הבנתם, גשרים. אין מדובר במנהג עתיק במיוחד והוא נפוץ מזה כעשר. תוכלו לקרוא עוד על מנעולי האהבה, ה-Love Padlocks בוויקיפדיה.

זוגות אוהבים מצמידים את המנעול לגשר, לעיתים חורטים את שמם על המנעול ומשליכים את המפתח לנהר הסמוך, הליפי במקרה של דבלין. הם מקווים שכפי שהמנעול והגשר יישארו שם לעד, כך אהבתם לעולם לא תיעלם.

ומי יכול להתנגד לביטוי האהבה של זוגות צעירים, גם אם הוא מעט קיטשי?

עיריית דבלין!

לפני מספר חודשים, החלה עיריית דבלין להסיר את המנעולים מהגשר ופנתה לזוגות חדשים להימנע מהשארת מנעולים על המסגרת.

הגשר, מבנה מתכת מרהיב מראשית המאה ה-19 ששוקם ב-2001, עשוי להינזק מהצמדת המנעולים הרבים, כך לדברי העירייה.

וכך, כפי שאהבות רבות דועכות בתוך זמן קצר, הוסרו מרבית המנעולים מהגשר, מלבד מספר מנעולים המספרים על אהבות צעירות שעדיין פורחות בדבלין וברחבי העולם.

 

 

מנעולים כרוכים לגשר הא'פני

עוד על המנעולים והסרתם על ידי עיריית דבלין בכתבה בזו'רנאל



וכך זה נראה באפריל 2013 (עוד ועוד מנעולים מצטברים על הגשר, גם כאשר העירייה מסירה אותם):

 מנעולים על גשר הא'פני בדבלין

 עוד מנעולים על הגשר

 מקבץ נדבות על גשר הא'פני, דבלין

השתמש באשליה שלך 2

ראשית, אם הגעתם לקטע הזה מתוך תקווה לקרוא על האלבום של רובים ושושנים, גאנז אן רוזס, אולי זה המקום לעבור למקום אחר. הקטע הזה עוסק באומנות, אשליות וקו התפר ביניהן - אומנות האשליה או ליתר דיוק בשתי תערוכות בנושא המוצגות בימים אלו בשני אתרים ברחבי דבלין, בירתה של אירלנד.

היכל המראות

השנה היא שנת המדע באירלנד. כחלק מהנושא לשנה זו, ישנן מגוון תערוכות והפעלות בנושא.

אחת מהם נמצאת באחת מפינות החמד הידועות פחות בדבלין, בית פארמליי (Farmleigh House) שנמצא בקצה הצפון-מערבי של פארק פיניקס (הדרך הטובה ביותר להגיע עם אוטובוס היא באמצעות קו 37 ממרכז העיר לכיוון Blanchardstown וירידה מהאוטובוס ליד שער Castleknock של הפארק. משם פארמליי נמצאת כחמש עד עשר דקות הליכה).

הביקור בבניין, המשמש למגורי אורחים רמי מעלה באירלנד (קיסר יפן ומלכת אנגליה הם רק שניים מהאח"מים שלנו במקום), מומלץ בחום וגם הגנים סביבו מדהימים. אבל על כך אולי בפעם אחרת. אה, כמובן, כמו כל דבר טוב באירלנד, המקום מתופעל על ידי ה-OPW והכניסה אינה כרוכה בתשלום.

מאז חודש מארס האחרון ועד ה-22 ביולי (2012), מה שמותיר לכם מעט פחות מחודש לבקר במקום, מוצגת במקום תערוכה הקרויה Halls of Mirrors, היכל המראות.

על יצירת והקמת התערוכה עמלו Anne Cleary ו-Denis Connolly במשך כשנתיים והיא כוללת פעלולים אופטים רבים כמוהם לא רואים בכל יום. מצלמות קולטות את המבקרים משלל זוויות, מחשבים מעבדים את הקלט בזמן אמת ומקרינים את התוצר באופן מפתיע.

כך, במקום לראות את תמונתכם משתקפת מהקיר, תראו את עצמכם כצביר נקודות, קווים שבורים כפרווה של זברה, תמונה של עצמכם בתלת מימד בחדר מסתובב ועוד שלל הפתעות שקשה לתאר במילים ומומלץ בחום לראות ולחוות.

ואף על פי שקשה להסביר במילים את החוויה, ליד כל מיצג תוכלו לקרוא הסבר ברור עם אילוסטרציות כיצד הרעיון עובד.

תוכלו גם להרכיב קסדה ומסך יציג לכם את המציאות בצורה הפוכה. הפסיכולוג שהגה את הרעיון, ערך ניסוי עם אותן הקסדות ובמשך שלושה ימים אנשים הופיעו מולו עם הרגליים למעלה והראש למטה. במוקדם או במאוחר הוא התרגל לזווית החדשה בה ראה את העולם. אולם כשהסיר את הקסדה, מעבר לצורך להתרגל שוב למציאות כפי שאנו רואים אותה, היה לו קשה לזהות אנשים שהכיר רק מבעד הקסדה.
ומי שמכיר את האופטיקה של העין האנושית, יודע שלמעשה המציאות חודרת מבעד לעדשה בצורה הפוכה ורק המוח שלנו הופך את התמונה... כך שהרעיון מאחורי הקסדה אולי לא מופרך לגמרי ודווקא היא משקפת את המציאות.

הנה מספר תמונות מהמיצג:

כותב שורות אלו ובת זוגו כמעבר חציה

תמונה נמתחת

חדר תלת מימדי המסתובב ללא הרף

קסדה המציגה את העולם באופן הפוך (ראש למטה, רגליים למעלה)

התערוכה כאמור תרוץ רק עד ה-22 ביולי. תוכלו לקרוא עליה עוד כאן בעמוד של של פארמליי או פה בעמוד המוקדש לתערוכה בקרן המדע של אירלנד.

פסק זמן למחשבה

עבור התערוכה השנייה לא תצטרכו להרחיק עד לקצה האפל של פארק פיניקס. היא נמצאת בלבה של דבלין, כשתי דקות הליכה מפארק סנט סטיפנס גרין. המוזיאון האירי לאומנות מודרנית שוכן ברויאל הוספיטל בקילמיינהם, מעט מערבה ממרכז העיר.  משכן הקבע של המוזיאון מרהיב וגם המוזיאון הנהדר הזה דורש קטע נפרד. פה אתמקד רק בתערוכה אחת המתקיימת במשכן הזמני של המוזיאון, לאור השיפוץ שעובר משכן הקבע בימים אלו.

היכל הקונצרטים הלאומי של אירלנד, ה-National Concert Hall, שוכן, כאמור לא הרחק מסטיפנס גרין. והתערוכה הזמנית של המוזיאון מציגה במבנה הדבוק להיכל הקונצרטים, ששימש בעבר כבית ספר לרפואה.

התערוכה, Time Out of Mind, החלה ב-31 במאי ותסתיים בשני בספטמבר (2012). כיאה למוזיאון מודרני, לא תמצאו בתערוכה יצירות אומנות קלאסיות, אלא מיצגים ממיטב היצירות המודרניות והפוסט-מודרניות.

בתערוכה מוצגות עבודותיהם של 27 אומנים, חלקם אירים וחלקם ממחוזות אחרים בעולמינו. עם יד על הלב, חלק מהיצירות לא שוות את המקום אותו הן תופסות על הקיר או בחלל החדר. אולם אחרות באמת מדהימות.

אהבתי למשל שני סרטונים המוקרנים על מסך אחד משני צדיו. בצד אחד ניתן לראות פסנתרן מנגן מוזיקה קודרת, בעוד בצדו האחר של המסך מופיע סרטון אנימציה המתאים למוזיקה המהדהדת בחדר. זה בהחלט מעורר מחשבות באשר לאופן בו אנו לא נותנים דעתנו לאנשים מאחורי פס הקול כאשר אנו צופים בסרט.

חדר אחר מלא פטיפונים המסתובבים ללא הרף. עליהם אשליות אופטיות, פרי יצירתו של מארסל דושאן (Marcel Duchamp), האומן הצרפתי הנודע, שנוצרו בראשית שנות החמישים. אם תעצמו עין אחת ותביטו בתקליטים החגים מלמעלה, השרטוטים הדו-מימדיים ירקדו במוחכם בתלת מימד!

ויש במקום עוד ציורים, פסלים ומיצגים אודיו-ויזואליים רבים. עוד תוכלו לקרוא על התערוכה בעמוד הזה באתר המוזיאון.

ואם כבר הגעתם לבקר בתערוכה, אולי תקפצו לצפות בסרט "1395 ימים ללא אדום" של האומן האלבני אנרי סלה (Anri Sala - 1395 Days Without Red). מדובר בסרט באורך 43 דקות המתנגן בכל שעה עגולה (הצגה אחרונה ב-16:00, למעט ימי חמישי בהם ישנן עוד שתי הצגות עד שש).
הסרטון עוקב אחר שחקנית ספרדיה בשם מאריבל ורדו בעוד היא עושה דרכה בסרייבו.
עוד על הסרטון בדף הזה בגארדיאן.

הכניסה למשכן הזמני של המוזיאון לאומנות מודרנית

התקליטים של מארסל דושאן

אז כאמור, אם אתם בדבלין ובמקרה חובבי אשליות אופטיות או אומנות, שתי התערוכות האלו בשבילכם.
הכניסה כאמור בחינם, אך כל התערוכות שלעיל מוגבלות בזמן ותעלמנה עד סתיו 2012.
אלעד

הספירה לקראת יום בלום

דבלין היא עיר הסופרים והספרים. עלילתם של סיפורים רבים מתרחשת בעיר, אך נדמה שאין סיפור אשר יותר מזוהה עם בירתה של אירלנד מאשר יוליסס פרי עטו של ג'יימס ג'וייס.

על אף שאת רוב חייו העביר בגלות והסיפור נכתב כאשר ג'וייס התגורר בטרייסט שבאיטליה, עלילת הסיפור מתרחשת כולה בדבלין במשך יום אחד, ה-16 ביוני 1904, הוא בלומסדיי, Bloomsday, על שם גיבור הסיפור, היהודי ליאופולד בלום.

זה אינו בלוג ספרותי ולא תקראו כאן תיאור ארוך של הספר ואף לא תקציר על עלילותיו של בלום בדבלין.
אך כן אפרט מעט מה אפשר לעשות בדבלין בעקבות סיפורו של ג'יימס ג'וייס.

ברחבי העיר תלויים שלטים המוצבים על בניינים בנקודות שונות בהן עבר בלום. השלטים מלווים במספר שורות מתוך יוליסס אשר עוסקות במקום.
ניתן לצפות במיקומן של לוחויות מהסוג הזה בדבלין באתר הזה, המספק גם מפה מפורטת.
לוחית מעניינת ניצבת בשכונת הארולדס קרוס (Harold's Cross). בדבלין לוחיות רבות המציינות את לידתם של אישים מפורסמים, אוסקר וויילד, ג'ורג' ברנרד שו ואחרים. אך למיטב ידיעתי, הלוחית בהארולדס קרוס היא היחידה המציינת את מקום לידתה של דמות פיקטיבית, היהודי ליאופולד בלום במאי 1866, באזור שהיה גדוש ביהודים במאה ה-19 ונמצא כיום לא הרחק מהמוזיאון היהודי של דבלין (ועל כך בפעם אחרת).
אגב, מקום לידתו של בלום (שכאמור נולד בראשו של ג'וייס) הוא לא הבניין הזה, אלא בניין סמוך, שכן הבית המקורי אליו התייחס ג'וייס ברומן שעלילתו בשנת 1904 חרב מאז וגם מספרי הבתים שונו.

מקום אחר בו ניתן לבקר, מעט דרומית לדבלין הוא מגדל המרטלו בסנדיקוב (Sandycove), שם נפתחת עלילת הספר. ג'וייס התגורר במקום במשך תקופה, לפני כתיבת הספר. כיום ישנו במגדל, המכונה מגדל ג'יימס ג'וייס, מוזיאון לכבודו של האיש שהפך את המגדל לכה מפורסם.
ואם כבר טרחתם להגיע עד סנדיקוב, תוכלו להגשים את הפנטזיה הרטובה ולשחות בים האירי, בחוף הפורטי פוט (Forty Foot) למרגלות המגדל, שם גם שוחות הדמויות של ג'וייס. אני שחיתי במקום במים הצוננים של נובמבר האחרון, אך על כך אולי בפעם אחרת.

כאמור, אפשר להתהלך בדבלין בעקבות ג'וייס וסופרים אחרים בכל יום מן הימים, אך ה-16 ביוני, בלומסדיי, הוא חוויה בפני עצמה. ניתן לראות אנשים מתהלכים בתלבושות בסגנון היאה לתחילת המאה ה-20, מקריאים מספרו של ג'וייס וחיים את הדמויות מהספר.
השנה, 2012, ביום ראשון ה-10 יחלו הפעילויות, מסיור אופניים (במחיר די גבוה של 35 אירו) וכלה בהקראת שירה, סיפורים וסיורים רגליים.
על הפעילויות ניתן לקרוא כאן באתר של מרכז ג'יימס ג'וייס.

אם אתם מעוניינים בעוד מידע על טיולים בעקבות ג'יימס ג'וייס, תוכלו למצוא עוד מידע בעמוד הזה.

וכן בדף על יוליסס בוויקיפדיה

על חייו של ג'וייס באקונומיסט

בלומסדיי ברחוב גרפטון

בלומסדיי בסטיפנס גרין

ג'יימס ג'וייס בשלג ליד רחוב אוקונל

ג'יימס ג'וייס בסטיפנס גרין

אדון יושב ליד מגדל ג'וייס