נוסטלגיה

היום הוא היום האחרון בשנת 2011. רבים נוטים לסכם את השנה שחלפה בימים אלו. במקום זאת, בואו נביט קצת יותר רחוק...

הנה סרטון שצולם בדבלין ב-4 בספטמבר 1976 (שבמקרה היה יום ההולדת של אבא שלי).:

והנה השוואה איך זה נראה ב-2011 (המוזיקה נוראה, לעומת הסרטון הראשון שהיה נעים למדי לאוזן)...

כפי שניתן לראות המסע מסטיפן גרין לפארנל סקוור דרך רחוב גראפטון ואוקנל נראה שונה. החל משנות השמונים, רחוב גראפטון הפך למדרחוב הסגור לתנועת מכוניות רוב שעות היום. וזה נהדר כמובן. אף על פי כן ב-2011 כמו ב-1976 בקושי ניתן ללכת בו מבלי להיתקל בעוברים ושבים (אם לשפוט על פי ספרים שקראתי המצב לא היה שונה בהרבה בתחילת המאה העשרים ואף לפני כן) זאת על אף שהשטח המיועד להליכה רחב בהרבה.

עוד מסע מרתק אל העבר של דבלין ניתן למצוא באתר הזה.

אם תעבירו את סמן העכבר על פני התמונות מיוני 1961 תראו לשם השוואה כיצד האתרים נראים ביוני 2011.

אחד השינויים הבולטים שקופצים לעין נמצא ברחוב אוקונל. הוא זועק מהתמונה השנייה והשלישית. העמוד והפסל של אדמירל נלסון (כן, ההוא מכיכר טאראפלגר בלונדון) שעמדו במקום עד 1966 מופיעים בתמונות הישנות. במקומם בתמונות מ-2011 מופיע הספייר, אחד מנקודות ההתמצאות המרכזיות בדבלין המתנשא לגובה של מעל 120 מטרים.

סופו של עמוד נלסון אגב מעט טראגי. הוא פוצץ ב-1966 על ידי ה-IRA לרגל 50 שנה למרד חג הפסחא. העמוד אמנם היה נמוך מהספייר. אך הספייר, על אף היותו חביב, לא מאפשר תצפית על העיר, בניגוד לעמוד נלסון אליו ניתן היה לעלות...

אם אתם מלאים ברגשות פטריותיות אירית, ודאי תשמחו להצטרף לשיר על הפיצוץ של עמוד נלסון - Up Went Nelson...

ועד כאן להפעם. להתראות בשנה הבאה בדבלין...