יום ראשון, 20 במאי 2012

שייט בדבלין

 לא מזמן עסקתי ברכיבה לא קונבנציונלית ברחובות דבלין (ראו: הפאב הנייד).
ובכן, היום נדבר על התניידות קצת יותר שכיחה בעולם, אם כי לא הבחירה הראשונה של כל תייר בדבלין - שיט (הפלגה או קרוז, לא המקבילה האנגלית לצואה).

אז מה האפשרויות העומדות בפני רב החובל המזדמן לדבלין?


שייט על הליפי
הליפי (Liffey), הנהר הזורם במרכזה של דבלין ומחלק אותה לשני עולמות נפרדים - הצד הדרומי (South Side) והצד הצפוני (North Side) - הוא אחד מסימני ההיכר הידועים של דבלין. מאז שנבנו מספר סכרים במעלה הנהר, המים הזורמים באזור מרכז העיר דבלין הם בעיקר מי ים מלוחים ולכן הפרשי הגאות והשפל מעלים ומורידים את מפלס הנהר בכארבעה מטרים פעמיים ביום.

ואף על פי כן מדובר באחד הסמלים של העיר עם עשרות גשרים אייקוניים הנמתחים לרוחבו אשר לכל אחד סיפור מיוחד.
מה אם כן עדיף על שייט בנהר המייצג את דבלין, הנהר שממימיו מכינים גינס, הבירה האירית הנודעת בעולם (האגדה מספרת כי היו ימים בהם גינס העבירו את מבשלת הבירה שלהם לאזור אחר, אך טעם השיכר ללא מי הנהר המפורסם לא היה משובח כטעם הבירה העשויה ממי הליפי והייצור חזר לדבלין. עוד על המים הנשאבים להכנת גינס ואיך מכינים בירה בכתבה הזו מביקור המלכה אליזבת באירלנד)?

לא הרחק מרחוב אוקונל (מעט מערבה), ניתן לקחת סירה שטוחה ולהפליג במעלה ובמורד הליפי.
הסיור מתקיים מספר פעמים ביום (פרטים על המועדים המדוייקים באתר של המפעיל יש להם גם חשבון טוויטר). הסיור מתחיל על המזח בצד הצפוני של הנהר, בין גשר אוקונל לגשר הא'פני (הידוע גם בשמו הרשמי כגשר ליפי).


שייט ויקינגי
בעבר כבר הזכרתי את הסיור הוויקינגי המשפריץ. בקצרה, מדובר במכונית נושנה, כמו זו ששימשה לנחיתה ימית בפלישה לנורמנדי, בימי מלחמת העולם השנייה, שעברה שיפוץ, צביעה לצהוב וכעת היא מובילה תיירים בסיור קולני עם קסדות קרניים (כאלו שפולשים ויקינגים אמיתיים מעולם לא חבשו, אבל הבה לא ניתן למציאות לנפץ את המיתוס) ברחבי העיר.

בשלב מסוים הסיור מגיע לדוקלנדס ויורד למים. וכמה פעמים כבר יצא לכם לנסוע ולשוט בדיוק באותו רכב אמפיבי?


הסיור אינו זול במיוחד. כ-20 אירו למבוגר ו-10 אירו לילד. אך בהחלט מדובר בחוויה מעניינת שתכיר לכם את דבלין מהמים כמו גם מן היבשה.


שייט על הים
דבלין, כמו שבט זבולון, לחוף ימים תשכון. נמל דבלין, בדומה לנמל חיפה לדוגמא, לא נגיש לציבור הרחב (אלא אם בדיוק תפסתם ספינת נוסעים לאי מאן או לבריטניה, נאמר לליברפול באנגליה או להולי הד בוויילס) ומי שרוצה ליהנות מחופי הים של דבלין מבקר במקומות אחרים זולת הנמל שבשפך הנהר.

אך בהחלט קיימת פעילות תיירותית ענפה באזור דבלין המשלבת גם שייט.
למשל, כפי שהזכרתי בעבר, ניתן להפליג לאי איירלנדס איי (Ireland's Eye) מכפר הדייגים הווט' (Howth) כדי לראות ציפורים ובדרך ליהנות מהנוף המרהיב של הווט'.

אפשרות אחרת היא להפליג לאי דאלקי (Dalkey), מעט דרומית לדבלין. על כך ודאי בפעם אחרת.

וישנן גם ספינות נוספות המסיירות מחוץ לנמל דבלין, עליהן ניתן למצוא מידע כאן.
למשל, הספארי הימי שעורך סיורים בנמל דבלין ועל הליפי.
או למשל,  המפעיל הזה שייקח אתכם לסיור במפרץ דבלין בתמורה לכמה מאות אירו.
או מה לגבי יאכטה מדן לירי שבדרום דבלין?


 קייאקים על אגמים ונהרות
סוג נופש מימי אחר הוא חתירה בקייאק.
אחד המקומות הטובים ביותר, לעשות זאת הוא אגם בלסינגטון, באזור בו מחוז וויקלו (Wicklow) ומחוז קילדייר (Kildare) נפגשים, כשלושים קילומטר דרום-מערבית לדבלין. מדובר במאגר מים ענק שנוצר כתוצאה מבניית סכר. סביב גבעות מוריקות כל ימות השנה (בכל זאת, אירלנד) והחתירה רגועה ושלווה.
בסמוך לעיירה בלסינגטון עצמה, ישנו מלון וכפר נופש בו ניתן להשכיר קאנו, קיאק ועוד שלל אביזרים לנופש ימי. עוד פרטים באתר הזה או לחילופין בדף הפייסבוק הזה. לבלסינגטון ניתן להגיע באמצעות קו 65 של דבלין בוס.

יש גם אפשרות לחתור על הליפי, מעט מערבה ממרכז העיר (בסמוך לפארק פיניקס וגן הזיכרון למלחמת העולם), אך מדובר במועדוני חברים ולא בפעילות ספורט לצרכי קיט ונופש.

עוד על קאנו וקיאקים באירלנד כאן.


מוזיאון התעלות ושייט עליהן
אירלנד התברכה בתעלות רבות שנחפרו כחלק ממערכת עבודות ציבוריות רחבת היקף למן אמצע המאה ה-18. עד אותם ימים, היה קשה להתנייד ממקום למקום על פני אי האיזמרגד, הידוע באדמות בוצתיות וביצתיות. המעבר בדרכים היה איטי ומסורבל.
לכן, מערכת התעלות המחברת את הים האירי לנהר שאנון הזורם אל האוקיאנוס האטלנטי, חיבור דבלין לבלפסט וצפון אירלנד באזור אחר ותעלה עד לווטרפורד בדרום, הייתה מהפכנית באותם ימים. לאורך התעלות צמחו ערים (החביבה עלי היא מאיינוט', Maynooth, ולו רק בשל הקמפוס המרשים שבה והכנסיה המרהיבה שבתוככי האוניברסיטה, אבל על ביקור במקום בקטע נפרד בעתיד) וישובים רבים.

בוא הרכבת כמאה שנים אחרי שהחלה חפירת התעלות סימן את גוויעתן האיטית של דרכי המים באירלנד. הרכבת הייתה אלטרנטיבה תחבורתית זריזה יותר לתעלות המים.
בימינו התעלות משמשות בעיקר לנופש. ניתן להפליג לרוחבה של אירלנד או סתם לפסוע בנעימים לצד התעלות ולהתמוגג מהשכלול ההנדסי שבסכרים ובתאי השיט, אותם קטעים בתעלה החסומים על ידי שני שערים המווסתים את זרימת המים כדי שסירות תוכלנה לטפס במעלה התעלה ולרדת בחזרה.

בדבלין שתי תעלות עתיקות שעיצבו את הנוף העירוני מאמצע המאה ה-18. התעלות תוחמות את מרכז העיר (The Inner City), כלומר חלקי העיר שאינם כלואים בין התעלות אינם נחשבים כמרכז דבלין ועל פי רוב הם התפתחו בשלב מאוחר יותר (כמובן, כפרים וישובים חשובים היו במקום עוד בטרם העיר דבלין גדלה לתוכם). בצדה הצפוני של העיר שוכנת התעלה המלכותית (The Royal Canal) ובצדה הדרומי התעלה הגדולה (The Grand Canal).

האזור בו התעלה הגדולה מתחברת לליפי עבר בשני האחרונות שיפוץ מאסיבי והוא כיום אזור שוקק למדי. תוכלו למצוא בו את המשרדים המרכזיים באירופה של חברות רבות, בהן גוגל, פייסבוק ועוד.
במקום גם שוכן מרכז המבקרים של הארגון לדרכי מים באירלנד (Waterways Ireland, מיזם שנוצר לאחר היסכם יום שישי הטוב והפיוס בין הנצים בצפון אירלנד) בתוך מבנה קובייתי הצף על פני המים המכונה "התיבה ברציף" (The Box In The Docks, באנגלית זה נשמע טוב יותר). הכניסה למקום עולה 4 אירו, על פניו לא הרבה, אך לטעמי מדובר במקום שעל אף העיצוב הנאה, לא מספק מידע שלא ניתן היה למצוא בדרכים אחרות.

מידע על הפלגות (אשר על פי רוב כוללת ארוחה במסעדה צפה) והמפעילים ניתן למצוא בעמוד הזה.
מידע כללי על שייט באירלנד אפשר למצוא בדף הזה.
כמו כן, קיים דף על שייט תעלות באירלנד בעברית.








ועד כאן לכל הקולות הצפים. זכרו, לא רק אמסטרדם היא עיר של תעלות, אלא גם דבלין.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה