אורוות וגנים יפנים

כאשר כתבתי על הגנים היפנים בפאוארסקורט אשר במחוז וויקלו, הבטחתי לכתוב על הגנים היפנים בקילדייר לאחר שאבקר בהם. ובכן, ביקרתי בהם בחודש מרץ האחרון, אך טרם יצא לי לכתוב על כך. אז הנה סיכום קצר ליום טיול מחוץ לדבלין.

הגנים היפנים בקילדייר אינם עומדים בפני עצמם, אלא הם חלק מחוות הסוסים או האורווה הלאומית לסוסי הרבעה (Irish National Stud) הסמוכה לעיר קילדייר (Kildare), אשר על אף היותה העיר שהעניקה למחוז את שמו, מדובר בעיירה קטנה להפליא, כמוהה יש עשרות באירלנד.

ובכן, אז מה ניתן לעשות במקום?

סוסים
הבה נתחיל מהאטרקציה המרכזית של האורווה - הסוסים. בין אם אתם אוהבים סוסים ולכן שמחים לראותם מתחרים זה בזה ובין אם אתם אוהבים סוסים ולכן מזועזעים לצפות בהם במרוצי סוסים, תמצאו את המקום מעניין.
הסוס, חיה אצילית, בוייתה על ידי האדם לפני אלפי שנים. בתחילה, האנשים לא העזו לטפס על הפרא, אך במרוצת הזמן מישהו חשב שזה יכול להיות שימושי וכך התגלגל לו ספורט הרכיבה.

במקום עשרות סוסים. כאשר ביקרתי במקום בחודש מרץ, היה זה בעונת ההרבעה וכך זכיתי לראות סוסים רכים רועים באחו לצד אמם ואפילו סייח בן מספר שעות שנולד בביתן קטנטן המזכיר בית יולדות להולכים על ארבע. יתכן ומרוצי סוסים הם ספורט אכזרי לבעלי החיים המשתתפים בו. באופן אישי, לפני כעשור רכבתי על פוני בסין והרגשתי לא בנוח לכפות את היעד על סוס. מאז לא חזרתי לרכיבה. אך לפחות כאשר אין עליהם רוכבים, הסוסים נראים מאושרים למדי לזלול את כרי הדשא הנרחבים שבמקום.

בנוסף, ישנו במקום מוזיאון המוקדש לסוסים בכלל ומרוצי סוסים בפרט. במקום מידע שימושי על היסטוריית הסוסים, מאז היותם יונקים קטנים שלא עלו בגודלם על כלב ועד הפרא האצילי שפחות או יותר שלושה מבניו אחראים לכל סוסי המרוצים בעולם.
תלמדו עובדות מרתקות על סוסים, למשל שחרף זה שהסוס הוא אביזר חובה לאינדיאנים במערבונים והסוס בסרט "סוס פרא" מספר לצופים בתחילת הסרט שהוא יודע, כי הוא היה באמריקה מאז ומעולם, הרי אבות הסוסים נכחדו בעולם החדש די מזמן ויובאו מחדש ליבשת רק עם בוא האדם הלבן.

סוסים רצים

סייח יונק מסוסה

סייח סוסים צעיר

סייח בן 3 שעות!

עתיקות
עוד אטרקציה במקום היא חורבת הכנסייה השחורה או המנזר השחור (The Black Abbey). מדובר בהריסות כנסייה ובית קברות עתיק. למען האמת, הכניסה למקום אינה מחוות הסוסים, אלא מהכביש הראשי הסמוך, אך בכל זאת הואיל והיא צמודה למתחם, חובבי העתיקות ודאי ישמחו לקפוץ לביקור.

תוכלו לקרוא עוד על ההריסות בקטע הזה בבלוג המצויין Ireland in Ruins (אירלנד בהריסות).

הכנסייה השחורה

גנים
כפי שפתחתי, האטרקציה במקום שאינה נופלת בחשיבותה מהסוסים היא הגנים הנודעים. וישנם שני גנים.

המשעמם בהם מכונה St. Fiachra's Garden. לכנות את הגן משעמם זה לגרום לגן עוול משווע. מדובר רק בהשוואה לגן היפני הסמוך.
הגן תוכנן ב-1999 ויש בו אגם, מפלים ושחזור של מנזר אירי עתיק (הדומה לכוורות שעל האי סקלינג מייקל, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, אבל על כך בפעם אחרת) שאמנם מרגיש קצת מזוייף, אבל בהחלט מדובר במקום מעניין.

שחזור מנזר אירי עתיק

פסל משקיף על מקווה מים

אשד זעיר

כאמור, הגנים היפנים הם גולת הכותרת של עיצוב הגנים והגינון במקום. הגנים, תוכננו ונבנו בין 1906 ל1910 על ידי מעצב הגנים היפני אטסה איידה ובנו מינורו. הם אמנם אינם הגדולים או המרשימים בעולם, אך הם ללא ספק היפים ביותר באירלנד ובתור מי שביקר בלא מעט גנים יפנים במולדתם, אני יכול להעיד שהם אינם נופלים ביופיים מאלו שבטוקיו, קיוטו או נארה.

כל אבן בגן היפני משחקת תפקיד רוחני. לכל אלמנט משמעות סימבולית. לא אדון פה ברעיון הפילוסופי העומד מאחורי כל צמח, מערה, אבן, גשר, פגודה, פסל ואביזר שתמצאו בגן, זאת כבר תגלו בביקור במקום. אתן לתמונות לדבר בעד עצמן.

ללכת על מים

שביל

גשר אדום

וסרטון:

כמה ואיך
בשלב הזה ודאי כבר גיבשתם דיעה האם ברצונכם לבקר במקום או לא. בהנחה וכן, תשמחו לגלות שהגנים פתוחים מחודש פברואר עד נובמבר מידי יום בין תשע וחצי בבוקר לשש בערב (רצוי לבדוק כאן לפני שמגיעים). הכניסה נכון לשעת כתיבת שורות אלה עולה 12.5 אירו למבוגר ו-7 לילד (ואיזה ילד לא אוהב סוסים?).

ניתן להגיע למקום ברכב, רכבת או אוטובוס. על כל הדרכים להגיע מסופר כאן.
אני לקחתי את האופניים על הרכבת מדבלין. שער הכניסה למקום נמצא כעשר דקות רכיבה מתחנת הרכבת של קילדייר.
אם תחליט לצעוד כשניים-שלושה קילומטרים, ההגעה מתחנת הרכבת תארך כחצי שעה, אלא אם תעצרו בעיירה. לחילופין, בשעות מסויימות יש הסעה מהרכבת למקום (שאטל) שעליו תוכלו לקרוא גם כן כאן.

סאיונרה.