איי האיזמרגד: המוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה

לאחרונה נכחתי בהרצאה מעניינת של ג'ניפר אומהוני (Jennifer O’Mahony) מהמוזיאון הלאומי של אירלנד, שעסקה בהיסטוריה של המוזיאון או ליתר דיוק של החלק המוקדש לארכאולוגיה ברחוב קילדייר. למדתי מההרצאה לא מעט על ההיסטוריה של הבניין והמיצגים בו וקטע זה נועד לסכם בקצרה את מה שאפשר למצוא במוזיאון בימינו (זה אגב לא נכלל בהרצאה) לעומת מה שהיה ניתן למצוא בעבר.

על הקמת המוזיאון הוחלט ב-1877 במסגרת ה-Dublin Science and Art Museum Act שנחקק באותה שנה. באותם ימים, אירלנד הייתה חלק אינטגרלי מן הממלכה המאוחדת (של בריטניה וחצי מהעולם) תחת ניצוחה של המלכה ויקטוריה. מסילות הרכבת שהחלו להיסלל מספר עשורים קודם לכן החלו להפוך את העולם לכפר קצת יותר גלובלי, אך עדיין טיולים ותיירות המון לא היו עניין של מה בכך. המבנה הוקם כשלוחה האירית של מוזיאון דרום קנזינגטון בלונדון (לימים מוזיאון ויקטוריה ואלברט).

הבניין המרשים של המוזיאון תוכנן על ידי אב (Thomas Newenham Deane) ובנו (לו היה שם דומה למדי) והוא ניצב ברחוב קילדייר (Kildare Street) במקביל לספריה הלאומית של אירלנד. מעת קבלת ההחלטה על הקמת המוזיאון ועד שעמד על תלו עברו כשלוש עשרה שנים. המבנה פתח שעריו בסוף אוגוסט 1890. לא ארחיב על האכיטקטורה של המבנה, אך אציין שהאדריכלים שמו דגש על שימוש בחומרים שנחצבו באירלנד ועבודת בנאיים מקומיים, אם כי חלקים מסויימים בכל זאת הוזמנו מעבר לים, למשל הדלתות שגולפו במיוחד בבית מלאכה איטלקי.

בשל היות המוזיאון בן טיפוחו של המוזיאון הלונדוני, יציקות ורפליקות של יצירות קלאסיות ואומנות רנסאנס נשלחו לדבלין (ואדינבורו בירת סקוטלנד, בדומה לציורים של טרנר, אם כי שם מדובר במקור ולא בהעתקים של אוצרות תרבות ממקומות מרוחקים). במאה ה-19, כפי שנכתב לעיל, טיולים לארצות רחוקות היו שמורים למעטים. האפשרות של תושבים מאירלנד לקפוץ לסוף שבוע בלונדון לא ממש הייתה קיימת. לכן, האוצרים של המוזיאונים לא חששו שאותה יצירה (או, כאמור, העתק של יצירה) יוצג במספר מוזיאונים. הרעיון היה להנגיש לציבור הרחב קלאסיקה שלא יכול היה להיחשף אליה בדרך אחרת. אותו היגיון, אגב, מכתיב את זה שמוזיאונים מסוג זה בבריטניה, כמו גם באירלנד, לא גובים תשלום עבור הכניסה. מדובר בשירות לציבור ומי שידו משגת יכול לתרום.

המאה העשרים הביאה עימה שני שינויים. האחד, ירידת קרנה של הרפליקה לטובת המקור. ראשית, טיולים הפכו זולים יותר ולכן מה הטעם להיכנס לבית נכות בדבלין כדי לראות פסל יווני, רומי או חזית קתדרלה איטלקית, כאשר אפשר לטייל לאגן הים התיכון? בנוסף, באופן כללי נוצרה מין כמיהה למקור (בין אם אצל אוצרי המוזיאונים, מבקרי המוזיאונים או שילוב של השניים) ולכן מוזיאונים התרכזו בהצגת פריטים אותנטיים, כי מה הטעם והערך באחזקת יציקות שאינן מעשה האומנות עצמו?

השינוי השני שהחל בעשור השני והסתיים בעשור השלישי של המאה ה-20 קשור לעליית הלאומיות האירית, המרד בבריטים והקמת המדינה האירית החופשית והרפובליקה לאחריה. זה הקטין את החיבה כלפי התבליטים והפסלים שלא זאת בלבד שאינם המקור, אלא סימנו את הטעם הבריטי. בנוסף, ואולי אף חשוב מכך, בניין המוזיאון ברחוב קילדייר היה צר מלהכיל את כל המיצגים והצורך להציג ממצאים מרחבי אי האיזמרגד, פרטים שחושפים את ההיסטוריה העשירה והמגוונת של אירלנד והאירים גבר על הצורך להציג העתקי גבס של אומנות קלאסית שהיו אופנה בריטית ויקטוריאנית.

וכך נעלמו רוב היצירות ופינו מקומן למיצגים חדשים (על חלקם בעוד רגע קט). חלק מהפסלים והתבליטים נותצו והושמדו בשנות ה-20, אחרים אוכסנו (ועודם מאוכסנים) ב-UCD, אחת האוניברסיטאות בדבלין ומספר מועט של תבליטים עדיין נמצא בבניין המוזיאון, אם כי אינם מוצגים לעיני הקהל הרחב (אלא נמצאים בחדר ההרצאות בו התקיימה ההרצאה. ראו אחת התמונות בהמשך).

למותר לציין שמדובר באבידה טרגית. סוף המאה ה-20 והמאה שלנו הביאו עימם עניין מחודש ברפליקות. בראש ובראשונה, המאה ה-19 התרחקה ומה שנראה בתחילת המאה ה-20 כטעם רע של העשורים הקודמים הפך מיושן מספיק כדי לעורר שוב עניין. בנוסף, פגעי מזג האוויר, גשם חומצי, ביזה, ונדליזם ועוד יתר רעות חולות שרווחות בעולמנו השחיתו את הפסלים המקוריים ואף הביעו להעלמותם בחלק מהמקרים וכך הרפליקות הפכו לתיעוד היסטורי של מה שהיה ואינו עוד.

מי שביקר ב-V&A בלונדון ודאי מבין את החוויה המרגשת שבצפייה באותם פסלים נהדרים. העובדה שהם רק שעתוק אינה פוגמת בעוצמת החוויה בכהו זה. בדבלין, אפשר למצוא רפליקות בשלוחה אחרת של המוזיאון הלאומי, זו לאומנות דקורטיבית בקולינס באראקס. כתבתי על תערוכת הצלבים הגבוהים בעבר וישנן דוגמאות נוספות.

אוקי, נדמה לי שבשלב זה אפשר להפסיק להתייפח על מה שלא נמצא עוד במוזיאון ואפשר לדבר על מה שכן יש שם. סיור בכל המוזיאון יגזול שעות רבות ולכן אתמקד רק במספר פריטים החביבים עלי.

אם לרשותכם זמן קצר, מיד לאחר שתחלפו על פני היכל הכניסה המרשים של המוזיאון, אותה כיפה עם תקרת תכלת
(שפעם שימשה כהיכל להצגת אותם פסלים יצוקים), פנו ימינה ותגיעו לאוצרות המוזיאון (The Treasury). כפי שרומז השם, מדובר באוסף הפריטים הכי חשובים במוזיאון, למשל פסל אבן עגול שהוא לא פחות מאשר ראש עם שלושה פרצופים. לאנשים שחיו לפני כאלפיים שנה היה דמיון נהדר! הנה לכם סרטון קצרצר של הפסל:

עוד מאוצרות המוזיאון הלאומי של אירלנד הם הסיכה מטארה (The Tara Brooch) שהיא אחת הדוגמאות המרשימות ביותר לצורפות קלטית. בגלריה סמוכה בחדר המכיל פסיפס עם שמות כל היבשות בהן שלטה האימפריה הבריטית (מה שהוביל לכך שבמשך שנים הרצפה כוסתה במרבד מקיר לקיר והוצנעה מהציבור, מה שלמרבה המזל שימר אותה באופן פנטסטי), תוכלו למצוא דפים המכיל פסוקי תהילים באירית מסביבות שנת 800 לספירה והשתמרו נהדר באדמת בוג במחוז טיפררי עד שהתגלו לפני כעשור.

ואם כבר הזכרנו את הבוג, אל תשכחו את אנשי הבוג עליהם כבר כתבתי בעבר. זה בהחלט מיצג שייחרט בזכרונכם לזמן רב. כדי להגיע אליהם, בכניסה פנו שמאלה. לפני כן, תחלפו על פני סירת עץ ויקינגית ארוכה, כמדומני הארוכה שנמצאה באירלנד. אם אתם מגיעים לאירלנד בטיסה של ריינאייר (Ryanair), תגלו שהוויקינגים הגיעו לאירלנד בתנאים גרועים אף יותר, על אף שקשה לדמיין זאת. מעל הסירה תראו תמונה הממחישה את הלוליינות ההנדסית שנדרשה כדי להכניס את הסירה הארוכה אל תוך המוזיאון.

עוד על הוויקינגים תוכלו ללמוד בתצוגה בקומה השנייה (לאחר שעליתם בגרם המדרגות המרכזי פנו שמאלה, כלומר בדיוק מעל אוצרות המוזיאון. בקומה השנייה גם חלק שמוקדש לימי הביניים באירלנד. אדמתה הבוצית והביצתית של אירלנד לא הפכה את המסע הצבאי קל. אך על פי כן תוכלו למצוא שריונות אבירים, חרבות, מגנים ועוד שלל אביזרים שהיו מצרך מבוקש בימי הביניים. נסו לחפש באזור כתובת עץ גדולה שהורדה מבניין אי שם באחד הכפרים באירלנד. בעבר כתובות מסוג זה היו נפוצות למדי וכיום זו הדוגמא האחרונה ששרדה באי.

ישנן עוד תערוכות על עבודות זהב (צורפות עתיקה), פרה-היסטוריה, חיים ומוות, קרמיקה וזכוכית מקפריסין (אני מניח שמדובר באחוות איים) ועוד. באופן אישי החלק שחביב עלי במיוחד הוא האזור שמוקדש למצרים העתיקה. כן, ראיתי סרקופגים של פרעונים גדולים יותר ותצוגות שהכילו יותר מומיות. אך החדר הקטן והאינטימי מלמד רבות על שושלות מצרים וכבונוס, ארון הקבורה פתוח וכך תוכלו להתרשם מיופיים של העיטורים הצבעוניים בתוך ומחוץ לסרקופג בו זמנית.

לסיכום, אם הזדמנתם לדבלין, אל תתעצלו ובקרו במוזיאון הלאומי. הכניסה לא כרוכה בתשלום. ותוכלו לרכוש מזכרות חביבות בחנות המוזיאון היפהפיה.

לקריאה נוספת:

המוזיאון הלאומי של אירלנד בוויקיפדיה

הספרייה הלאומית של אירלנד הנמצאת סמוך בבניין סימטרי (בבלוג זה)

ליינסטר האוס, הפרלמנט האירי, הסמוך (בבלוג זה)